זרמים בציונות – הבדלי גרסאות

"עבודת ההווה" הוא מונח שבו השתמש [[מרטין בובר]] כביטוי לזרם רעיוני בתוך התנועה הציונית. זרם זה שכונה גם "המדיניות הארצית" טען כי הציונות לא יכולה להתרכז רק במאבק להשגת זכויות מדיניות משפטיות בא"י - כפי שטען הרצל, אלא עליה לשאוף גם ליצירת הכרה יהודית לאומית בארצות מושבם של היהודים באירופה על ידי מאבק להקמת מפעלים מקומיים לעזרה עצמית, עידוד החינוך הלאומי ועוד. תומכי זרם זה האמינו שרק בא"יבארץ ישראל יהיה ניתן לפתור את הבעיה הלאומית, אך אין להזניח את יהודי [[הגלות|הגולה]]. יש לחזק את מעמדם הכלכלי והלאומי כדי שיוכלו לעלות לא"י. חסידי הזרם רצו בהשגת אוטונומיה לאומית, דהיינו השגת [[שוויון זכויות]] ליהודי רוסיה ואישור להקמת מוסדות לאומים ברוסיה תוך עידוד [[עבודה יצרנית]] בגולה. רעיון זה קיבל דחיפה כתוצאה מהמהפכה ברוסיה ב–[[1905]] ומהשאיפה של האומות השונות תחת [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] לעצמאות.