אסון בופאל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לתגובה כימית |
|||
שורה 4:
זמן קצר לאחר [[חצות|חצות הלילה]] של [[3 בדצמבר]] [[1984]], מכל אחסון שהכיל MIC התחמם יתר על המידה ושחרר גז MIC רעיל וכבד מהאוויר. הגז נסחף לאורך הקרקע ברחובות הסמוכים והרג אלפי בני אדם באופן מיידי. מערכת [[תחבורה ציבורית|התחבורה הציבורית]] בעיר קרסה, ואנשים רבים נרמסו למוות בניסיון להימלט.
רוב מקרי המוות והפציעות הרציניות יוחסו ל[[בצקת ריאות]], אבל הגז גרם למגוון רחב של מכאובים אחרים. סימנים ותסמינים של חשיפה למתיל איזוציאניד כוללים בדרך כלל שיעול, קשיי נשימה, כאבים בחזה, [[דמעות|דמיעה]], [[בצקת העפעפיים]], ואובדן הכרה. הצריבה של מערכת הנשימה גרמה לייצור ליחה וקצף, ואנשים רבים ששאפו את הגז מתו מחנק על ידי הליחה שלהם עצמם. תופעות אלה עלולות להתפתח במשך 24 עד 72 השעות הבאות לפציעת ראות קשה, ל[[דום לב]], ולמוות. על פי ההשערה התרחשה [[תגובה כימית]] בתוך מכל האחסון ובאטמוספירה שהקיפה אותו, ולכן מלבד MIC גם [[פוסגן|פוֹסְגֶן]], [[מימן ציאנידי]] וגזים רעילים נוספים תרמו חלק משמעותי לאסון.
החברה מעולם לא סיפקה מידע על ההרכב הכימי המדויק של החומרים הכימיים, אבל ה[[דם]] וה[[קרביים]] של כמה מהקורבנות היו בצבע אדום-דובדבן שאופייני להרעלת [[ציאניד]] חמורה. סדרת מחקרים שנערכה חמש שנים לאחר מכן הראתה שרבים מהניצולים סבלו עדיין מאחת או כמה מההפרעות הבאות: [[עיוורון]] חלקי או מלא, הפרעות בקיבה ובמעיים, פגמים במערכת החיסון, הפרעות לחץ פוסט-טראומטי, ובעיות [[וסת]] אצל נשים. נרשמה גם עלייה בשיעור [[הפלה טבעית|הפלות טבעיות]], בלידות של עוברים מתים, ובילדים עם פגמים גנטיים. בנוסף, חקירה של ה[[בי בי סי]] שנערכה בנובמבר [[2004]] העלתה שהזיהום קיים עדיין בשטח.
| |||