לארי בירד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
- 3 קטגוריות; +קטגוריה:אלופים אולימפיים אמריקאים: כדורסל באמצעות HotCat |
מ הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 17:
|קבוצות כשחקן=[[בוסטון סלטיקס]]
|שנים כשחקן=1979 - 1992
|הישגים כשחקן=3 אליפויות NBA{{כ}} (1981, 1984, 1986) {{ש}} 3 בחירות ל-[[MVP של העונה הסדירה ב-NBA|MVP של העונה הסדירה]]{{כ}} (1984 - 1986){{ש}}2 בחירות ל-[[MVP של סדרת הגמר ב-NBA|{{כ}}MVP של סדרת הגמר]] (1984, 1986){{ש}}12 הופעות ב[[משחק האולסטאר של ה-NBA|משחק האולסטאר]] (1980 - 1988, 1990 - 1992){{ש}}[[MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA|MVP של משחק האולסטאר]] (1982){{ש}}9 בחירות ל[[חמישיית העונה ב-NBA|חמישיית העונה]]{{כ}} (1980 - 1988){{ש}} 9 בחירות
|קבוצות כמאמן=אינדיאנה פייסרס
|שנים כמאמן=1997 - 2000
שורה 34:
בירד נולד ב[[עיירה]] [[וסט באדן ספרינגס]] שב[[אינדיאנה]], הרביעי משישה ילדים. אביו, קלוד ג'וזף ("ג'ו"), היה פועל קשה יום שעסק במגוון עבודות ואימו, ג'ורג'יה קרנס, עבדה כמלצרית. את ימי נעוריו העביר בירד בין העיירות הכפריות וסט ביידן ושכנתה "פרנץ' ליק", ועל כך אמר מאוחר יותר בבדיחות: "לא משנה כמה טוב אני, אני עדיין רק 'היק' (כפרי) מפרנץ' ליק". ציטוט זה הפך במהרה לכינויו של בירד - "The Hick from French Lick". אביו היה [[אלכוהוליזם|שתיין]] שסבל מ[[הפרעת אישיות|הפרעות אישיות]], אשר נבעו מ[[הלם קרב]] שנגרם לו כשלחם ב[[מלחמת קוריאה]]. במשך כל ילדותו נאבקה משפחתו של בירד לגמור את החודש וחייתה בעוני. בשל הקשיים שעברו על המשפחה, בירד ואחיו נשלחו מדי פעם לגור עם סבתו. בשנת 1988 העניק בירד ראיון למגזין [[ספורטס אילוסטרייטד]], בו סיפר על האופן בו התמודדה אמו עם הקשיים הכלכליים: "אם יום התשלום לבנק היה מתקרב ואנחנו היינו זקוקים לנעליים, היא השיגה את הנעליים, ואחר כך התמודדה עם אנשי הבנק. אני לא מתכוון לכך שהיא לא שילמה לבנק, אלא שהילדים תמיד היו ראשונים בסדר העדיפויות שלה". באותו ראיון טען כי העוני שידע בילדותו מניע אותו עד היום.
למרות הקשיים הצליח בירד להפוך לאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר בפרנץ' ליק, ואף כיכב בנבחרת בית הספר התיכון המקומי "ספרינגס ואלי". במדי נבחרת בית הספר קלע בירד 31 נקודות, קלט 21 [[ריבאונד]]ים ומסר 4 [[אסיסט]]ים בממוצע למשחק, ועד סיום לימודיו היה למלך הסלים של הקבוצה בכל הזמנים. ג'ים ג'ונס, מאמן קבוצת התיכון של ספרינגס ואלי, שימש דמות מפתח בהתפתחותו של בירד. בירד החליט כי יפסיק לעסוק ב[[פוטבול]] וב[[בייסבול]], וישקיע את כל מרצו בכדורסל. כנער, נהג להעביר את מיטב זמנו הפנוי באולם הכדורסל; היה מקדים לכל אימון, את ההפסקות בין השיעורים היה מבלה בקליעה לסל, ואף בתום הלימודים נהג להישאר ולהתאמן עד שעות הלילה. ג'ונס, או "ג'ונסי", כפי שכינה אותו בחיבה בירד, תמיד היה מוכן להשקיע את זמנו ולתרגל את בירד וחבריו במשחק הכדורסל.
====קריירת המכללות (1979-1974)====
שורה 68:
==פרופיל כשחקן==
ראיית המשחק המפותחת בה ניחן ויכולתו הפנומנלית של בירד לצפות מהלכים חיפו רבות על יכולתו האתלטית המוגבלת. בירד תפקד הן כמנהל משחק והן כפורוורד, [[פוינט פורוורד|פוינט-פורוורד]] למעשה - רכז מעמדת הסמול-פורוורד. בירד ביצע ברמה גבוהה הן דברים הנדרשים מ[[קלע (כדורסל)|גארד]] - ניהול משחק משובח, קליעה טובה מכל הטווחים וחדירות לסל, והן דברים הנדרשים מפורוורד - קליטת כדורים חוזרים וקליעה מעולה מחצי מרחק. בירד לא הצטיין בשמירה אישית ובחטיפות אך תרומתו ליכולת ההגנה הקבוצתית הייתה בכל זאת ניכרת. עדות לרב-גוניות שלו על המגרש ניתן למצוא ב-69 המשחקים בהם הגיע ל[[טריפל דאבל]], החמישי בכל הזמנים.{{הערה|1=[http://www.nba.com/celtics/history/Stats_TripleDoubles.html כל הטריפל דאבלים של שחקני הסלטיקס מאז עונת 1979/1980], באתר הרשמי של הקבוצה}}
בירד התבלט לא רק בכישוריו, אלא גם במנהיגותו ויכולתו לסחוף את קבוצתו אחריו. הוא היה מנהיג שעשה את השחקנים שסביבו לטובים יותר, כשחכמת המשחק שלו ויכולת המסירה הגבוהה סייעה מאוד לכך, וכל מי ששיחק אתו הרגיש שהוא חייב לעשות את מרב המאמצים ולהוציא מעצמו את הטוב ביותר בכל משחק כדי לא לאכזב את בירד. [[רד אאורבך|רד אָאוּוֶרְבָּךּ]], המנהל הכללי ו[[מאמן]] הסלטיקס בתקופתו של בירד, אמר:
{{ציטוט|תוכן="לא היה ואין שחקן, ההופך את ארבעת שותפיו על המגרש לטובים יותר, כפי שעשה זאת בירד."}}
גם [[נייט ארצ'יבלד]], שהיה כבר שחקן ותיק בן 31 כשבירד בן ה-23 הגיע לסלטיקס, הפליג בשבחי כישורי המנהיגות של בירד:
{{ציטוט|תוכן=אחרי 30 דקות ב[[אימון]] הראשון, ידעתי שהגיע אלינו אחד מהשחקנים הגדולים ביותר שראיתי. בלי להוציא מילה הוא הפך כמעט מיד למנהיג שלנו ללא עוררין. הוא שוחח איתי ולא התביישתי ללמוד מהצעיר, כי ידעתי שהשחקן הטוב בעולם מנסה לשפר את משחקי. למרות גילו הצעיר הרגשתי מין צורך לשחק טוב ולא לאכזבו. הוא בבת אחת הפך אותנו לקבוצה מצוינת."}}
[[דני איינג']], ששיחק עם בירד בבוסטון, אמר עליו:
{{ציטוט|תוכן="אני לא יודע איך זה, למה, ומדוע, אך כששיחקתי איתו, פתאום הרגשתי שאני משחק ביתר מאמץ, שכל ואחריות, כאילו אסור לי לאכזב אותו. איתו עשיתי דברים שלא עשיתי מעולם."}}
כ[[מנהיג]] הקבוצה הוא התעלה באופן מיוחד ברגעי הסיום של משחקים ובמשחקים מכריעים, וקלע פעמים רבות סלי ניצחון חשובים עבור קבוצתו או ביצע פעולות אחרות שהובילו לניצחון במשחק. אף [[מייקל ג'ורדן]], כשנשאל מי הוא היה רוצה שייקח את הזריקה המכרעת חוץ ממנו (אם היה משחק אתו), ענה מיד: "לארי בירד!"
עדות נוספת לאופיו יוצא הדופן של בירד ניתן למצוא בפציעה ב[[עצם (אנטומיה)|עצם]] [[אצבע]] [[יד]] ימינו, ידו הקולעת, ממנה סבל משך כל קריירת המשחק המקצועית.
שורה 94:
==בירד בתרבות==
בירד, שהיה מושאם של סרטי כדורסל תיעודיים רבים, הופיע במגוון סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה{{הערה|1=[http://www.imdb.com/name/nm0083399/ הופעות בירד בטלוויזיה ובקולנוע], באתר imdb.com}} ופרסומות, בהם לרוב גילם את עצמו. דמותו כיכבה ב[[משחק וידאו|משחקי וידאו]] רבים, בהם "[[ג'ורדן נגד בירד: אחד על אחד]]" מ-1988.
בירד זכה לאזכורים רבים בתרבות הפופולרית האמריקאית. שירה של להקת [[דיספאץ' (להקה)|דיספאץ']], ""Just Like Larry"", מתייחס ללארי בירד.{{הערה|1=הלהקה היא ממדינת [[ורמונט]] שעל יד [[מסצ'וסטס]], ובוסטון בירתה היא העיר המרכזית באזור זה, כך שהסלטיקס היו הקבוצה האהודה עליהם ב-NBA, ובירד היה גיבור ילדותם כששיחק שם. מילות השיר: [http://www.songmeanings.net/songs/view/19990/]. כותרת השיר לקוחה מהבית השני.}} כמו כן אוזכר שמו בקומדיות ה[[הנפשה|מונפשות]] [[איש משפחה]] ו[[משפחת סימפסון]].
שורה 189:
|- style="background-color:#80BFFF; font-weight:bold;"
| '''קריירה'''
|
| 897 || 870 || 38.4 || 0.496 || 0.376 || 0.886 || 10.0 || 6.3 || 1.7 || 0.8 || 24.3
|-
| '''[[משחק האולסטאר של ה-NBA|אולסטאר]]'''
|
| 10 || 9 || 28.7 || 0.423 || 0.231 || 0.844 || 7.9 || 4.1 || 2.3 || 0.3 || 13.4
|}
שורה 263:
|- style="background-color:#80BFFF; font-weight:bold;"
| '''קריירה'''
|
| 164 || 162 || 42.0 || 0.472 || 0.321 || 0.890 || 10.3 || 6.5 || 1.8 || 0.9 || 23.8
|}
===בסדרות גמר===
'''ממוצעים בסדרות הגמר:''' 21.7 נקודות (45.8% מהשדה, 42.2% מהשלוש ו-87.2% מקו העונשין), 11.8 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 2 חטיפות, 0.7 חסימות ו-2.9 איבודים ב-42.7 דקות למשחק ב-31 משחקים.
===הישגים יוצאי דופן===
*השחקן היחיד ב-NBA שהשיג לפחות 20, 10, 5 בשלושה נתונים בממוצע לקריירה.
*השחקן הראשון ב-NBA שהשיג באותה עונה מעל 50% מהשדה, מעל 40% מטווח שלוש נקודות ומעל 90% מקו העונשין בעונת {{בספורט|NBA|1987|1988}},{{הערה|1=מאז השיגו זאת [[סטיב נאש]] ו[[דירק נוביצקי]].}} והראשון שהיו לו לפחות אחוזים כאלו בשתי עונות, כאשר בעונה הקודמת היו לו בדיוק 40% מהשלוש, מעל 50% מהשדה ומעל 90% מקו העונשין. כתוצאה מכך הוא נחשב חבר ב[[מועדון ה-50-40-90]].
*הפורוורד היחיד שהוביל את הליגה בקליעות מטווח שלוש נקודות (82), זריקות מטווח שלוש נקודות (194) ואחוזי קליעה מהעונשין (89.6%) באותה עונה ({{בספורט|NBA|1985|1986}}), כשגם אחוזי הקליעה מטווח שלוש נקודות (42.3%) היו מהטובים בליגה.
שורה 277:
==עיסוקים אחרים==
עוד טרם פרישתו מכדורסל חבר ל[[עיתונאי]] ה[[ספורט]] בוב ראיין לכתיבת ספרו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "דחף: סיפור חיי" ("Drive: The Story of My Life") שיצא לאור ב-1989 והיה לרב מכר.{{הערה|1=Larry Bird & Bob Ryan, Drive : The Story of My Life, Doubleday, New York 1989.}}
כעבור עשר שנים, ראה אור ספרו "Bird Watching: On Playing and Coaching the Game I Love", אשר נכתב בשיתוף עם העיתונאית ג'קי מקמולן.{{הערה|1=Bird Watching : On Playing and Coaching the Game I Love, Larry Bird & Jackie MacMullan, Warner Books, Ney York 1999.}} ב-1988 יצא לאור ספרם של בירד וג'ון בישוף - "בירד על כדורסל: כיצד לבנות אסטרטגיה מאת האלוף הגדול מהסלטיקס".{{הערה|1=Bird On Basketball : How-to Strategies From The Great Celtics Champion, Larry Bird & John Bischoff, Da Capo Press (Revised edition), 1988, 128 p.}} בירד כתב את ההקדמה לספר אודות [[רד אאורבך]] משנת 1994, "Seeing Red : The Red Auerbach Story", של [[כתב (מקצוע)|כתב]] הספורט דן שונסי.{{הערה|1=Seeing Red : The Red Auerbach Story, Dan Shaughnessy & Larry Bird, Crown Publishing Group, October 1994, 302 p.}}
עם פרישתו ממשחק פעיל ב-1992 נשכר בירד על ידי [[בוסטון סלטיקס]] למלא תפקיד ניהולי, תפקיד בו שימש עד 1997 אז נתמנה ל[[מאמן|מאמנה]] הראשי של [[אינדיאנה פייסרס]].
כבר בעונתו הראשונה כמאמן, {{בספורט|NBA|1997|1998}}, השכילה קבוצתו להעפיל לגמר הפלייאוף של המזרח ובירד נבחר למאמן העונה. בכך הפך לאדם היחיד בתולדות הליגה לזכות הן בתואר ה-MVP של העונה הסדירה והן בתואר מאמן העונה. בעונת {{בספורט|NBA|1999|2000}} בירד הוביל את אינדיאנה פייסרס לגמר ה-NBA, אך עם תום העונה, לאחר שלוש שנים בתפקיד, הודיע על פרישתו מאימון כדורסל.
מאז שנת 2003 מכהן בירד בתפקיד הנשיא לענייני כדורסל של הפייסרס, ובפועל מנהיג מקצועית את המועדון.
שורה 297:
*[http://www.nba.com/history/players/bird_bio.html הביוגרפיה של בירד באתר הרשמי של ליגת ה-NBA]
*[http://sportsillustrated.cnn.com/basketball/nba/1998/bird/ בירד באתר המשותף של CNN ו"ספורט אילוסטרייטד" - כולל מידע ומאמרים עליו]
*מאמרו של [[מנחם לס]] [http://www.hoops.co.il/?p=15648
*{{ynet|עדכון אחרון: 01.06.00 , 14:44|עפר שלח על לארי בירד: כאחד האדם|13921|1 ביוני 2000}}
*[http://www.basketball-reference.com/players/b/birdla01.html הסטטיסטיקה המלאה של בירד (למעט תקופת התיכון)], באתר basketball-reference.com
| |||