כ"ט בנובמבר – הבדלי גרסאות

 

==ההכנות ואירוע ההחלטה בעצרת האומות המאוחדות (האו"ם)==

 

ה[[היסטוריון]] [[יהודה ואלך]] תיאר כיצד "נציגי [[הסוכנות היהודית]] הצהירו כי הם רואים בצער את התוכנית לחלוקת הארץ, אך נענים לה למען השכנת שלום".{{הערה|שם=כרטא|יהודה ואלך, '''אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה''', ירושלים: [[הוצאת כרטא]], 1974, עמ' 108.}} חרף האופי המקוטע והמוגבל של השטח שהוקצה ליישוב היהודי בתוכנית החלוקה, קיבלו [[ההסתדרות הציונית העולמית]] והנהגת היישוב את התוכנית. "נציגי הערבים הצהירו על התנגדותם להחלטה ואף הזהירו כי התנגדות זו עלולה להיות [[אלימות|אלימה]]".{{הערה|שם=כרטא}} ב-[[28 בנובמבר]] 1947 הזהיר שגריר מצרים ב[[או"ם]], יוסף היכל פאשה: "מיליון יהודים חיים בשלום ב[[מצרים]] (וביתר ארצות ה[[אסלאם]]) ונהנים מכל [[זכויות אזרחיות|זכויות האזרח]]. בהחלט אין הם רוצים להגר ל[[פלשתינה-א"י|פלשתינה]]. אולם אם מדינה יהודית תיווצר אף אחד לא יוכל למנוע צרות. פרעות תפרוצנה בפלשתינה, תתפשטנה על כל ארצות [[ערב]] ותובלנה אולי למלחמה בין הגזעים. ...אם יחליטו האומות המאוחדות על חלוקת פלשתינה הן תשאנה באחריות לצרות חמורות ביותר ולטבח של מספר רב של יהודים".{{הערה|1=יעקב מירון, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/_repositoryTL15/p_eg_002.pdf הפיצוץ ברובע הקראי בקאהיר ב 19 ביוני 1948], '''[[פעמים]]''', 70, חורף תשנ"ז, עמ' 141–156.}} [[ממשלת בריטניה]] הודיעה לאו"ם כי "לא תתנגד לביצוע התוכנית אך היא עצמה לא תנקוט בצעדים מעשיים כלשהם להגשמתה".{{הערה|שם=כרטא}} לאחר זמן קצר, הודיעה ממשלת בריטניה כי שלטונה בארץ ישראל, יסתיים ב-[[15 במאי]] [[1948]].