פה ושם בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

'''פה ושם בארץ ישראל''' הוא [[ספר]] מסע תיעודי של הסופר [[עמוס עוז]]. הספר מספר על מפגשים שהיו לסופר עם אנשים שונים ברחבי [[ארץ ישראל]] בשנת [[1982]]. עוז כתב שהספר "אינו [[עיתונותעיתונאות|עיתונאי]] ואינו [[ספרות|ספרותי]]י ואינו דוקומנטארי ואינו [[פובליציסטיקה|פובליציסטי]]-[[אידאולוגיה|אידאולוגי]] בלבד, אלא ממזג בתוכו את היסודות האלה."{{הערה|מתוך הכתוב בכריכה האחרית של הספר ב[[הוצאת עם עובד]].}}

אף שהוא עוסק במגוון נושאים, במרכז הספר נמצא [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]], בהקשר הפוליטי של [[שנות השמוניםה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]]. מרבית הראיונות והמפגשים עוסקים במידה זו או אחרת בסכסוך.

הספר מחולק לעשרה [[פרק|פרקים]]ים. רוב החלקים מתארים ביקור אחד של עוז במקום מסוים. החלקים הם:

* '''"ברוך השם יום-יום"-''' – בפרק זה מסתובב עוז ב[[שכונת גאולה]] שב[[ירושלים]], ומתאר את החברה ה[[יהדות חרדית|חרדית]] שצמחה בה, מנקודת מבטו. הוא מרבה לערוך השוואות לירושלים ה[[חילונים|חילונית]] יותר של ימי ילדותו. רוב החלק הוא שיחה של עוז עם [[מורה]] ב[[בית ספר|בית הספר]] החרדי "המסורה", שקם באותו בניין בו שכן בית ספרו של עוז -– [[בית הספר תחכמוני (ירושלים)|תחכמוני]]. המורה מציג בגלוי עוינות ל[[מדינת ישראל]] ול[[ציונות]].

*'''"העלבון והזעם"-''' – בפרק זה מגיע עוז ל[[בית שמש]], ומדבר עם קבוצת תושבים [[מזרחים]]. התושבים מביעים תחושות קיפוח, [[עלבון]] ו[[כעס]] כלפי ה[[אשכנזים]] ואנשי [[המערך]]. הם מראים תמיכה נלהבת ב[[מנחם בגין]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] דאז, וטוענים שהוא הפסיק את ה[[אפליה]] בין מזרחים לאשכנזים. בנוסף, הם מבקרים בחריפות את בני ה[[קיבוץ|קיבוצים]].

*'''"אצבע אלוהים?"-''' – בפרק זה מגיע עוז ל[[התנחלות]] [[תקוע]] שב[[מועצה אזורית גוש עציון|גוש עציון]]. הוא מראיין כמה תושבים, המביעים עמדות שונות לגבי סוגיית ההתנחלות. בעוד שחלקם מביעים רגשות שליליים כלפי ה[[ערבים]] ומצהירים שהגיעו לתקוע מתוך אידאולוגיה, אחרים מציינים סיבות "ארציות" יותר להגעתם ליישוב, ומביעים [[סובלנות]] לגבי הערבים.

*'''"רק בינה"-''' – בפרק זה משוחח עוז עם שלושה [[ערבים]] מ[[רמאללה]], המביעים רגשות מעורבים לגבי הסכסוך והפתרונות האפשריים.

*'''"על הרך והענוג"-''' – בחלק זה מדבר עוז עם ישראלי אלמוני המכונה "צ'" מ"אחד ה[[מושב|מושבים]]ים המבוססים". צ' מציג בפני עוז [[מונולוג]] ארוך, שבו הוא מביע את עמדותיו ה[[קיצוניות ורדיקליזם|קיצוניות]] והייחודיות. צ' מציג תמיכה ב[[אלימות]] ללא גבולות כלפי הערבים, מביע שמחה על כך ש[[יהודים]] בחוץ לארץ נפגעים, כי הדבר יעודד אותם לעלות ארצה, ואף אינו מביע הסתייגות ממעשיהם של ה[[נאצים]]. אנשים רבים, ובניהםוביניהם [[חיים גורי]], [[אהרוןאהרן מגד]] ו[[משה שמיר]], הטילו ספק בקיומו של צ', וטענו שעוז ברא אותו מליבו. עוז עמד על כך שצ' קיים, אך סירב לחשוף פרטים אודותיו. הוא הודיע עוד לפני כן שצ' דרש להישאר אלמוני.

*'''"ויכוח על החיים ועל המוות"-''' – בפרק זה מגיע עוז להתנחלות [[עפרה]]. הפרק מחולק לשני חלקים. בחלק א' מדבר עוז עם כמה מתנחלים מהיישוב. חלק ב' הוא תמצית של [[נאום]] שנשא עוז בפני תושבי היישוב ביום שלמחרת. בנאום שטח עוז את עמדתו בעניין ההתנחלויות ובעניינים רבים נוספים הקשורים לסכסוך, ל[[פוליטיקה]], למשמעותה של ה[[ציונות]] ועוד.

*'''"השחר"-''' – בפרק זה מבקר עוז במערכת של העיתון הערבי [[אל-פג'ר]], ומשוחח עם כתבי העיתון. הכתבים מביעים עמדות מתונות לגבי הסכסוך, אך גם [[פסימיות]] רבה לגבי עתידם ועתיד המדינה. מוצגות גם עמדותיהם ביחס ל"[[פתרון מדינה אחת]]" לעומת פתרון "[[שתי מדינות לשני עמים]]". בנוסף, מוצגת שאלת הזהות של [[ערביי ישראל]]. אחד הכתבים מדגיש שהוא ישראלי, ולא פלסטיני. עוז דיבר בפרק זה על עיתון [[השחר]] של [[פרץ סמולנסקין]] ("אל פג'ר" פירושו "השחר" ב[[ערבית]]), והעלה את השאלה- – האם מותר להשוות בין העיתונים? (בהרחבה- – האם מותר להשוות בין מאבק הפלסטינים לעצמאות לבין התנועה הציונית?)

*'''"על צל ואור ואהבה"-''' – בפרק זה מתואר מפגשו של עוז עם [[נזיר]] [[צרפתי]]-[[קתולי]], המתגורר ב[[מנזר]] בירושלים. הנזיר משוחח עם עוז על הסכסוך ועל עתידם של מדינת ישראל ושל העם היהודי.

*'''"יהודי טלסקופי"-''' – פרק זה מציג את המפגש האחרון של עוז, עם זוג זקנים הגרים ב[[זכרון יעקב]]. הזקנים מספרים על חייהם בצעירותם, ומביעים רגשות [[דאגה]] ו[[עצב (רגש)|עצב]] ממצבה הנוכחי של המדינה. הבעל, צבי, טוען שהישראלים הפכו ל[[פרקטיות|פרקטיים]] מדי, ושהציונים הראשונים היו גם קצת [[שיגעון|משוגעים]] (במובן החיובי של המילה). הוא אומר שהפרקטיות הובילה ל[[חומרנות]] ומתירנות המזיקות למדינה.

*'''"בסוף הסתיו- – ואחרית דבר באמצע החורף"-''' – פרק זה, שלא פורסם בעיתון, ונכתב רק עבור הספר, הוא מעין [[אפילוג]] לספר. בחלקו הראשון מתוארת שיחת חולין שעוז שומע ב[[אשדוד]], וכמה אירועים אקטואליים בחייו. לאחר מכן מתוארת ביקורת של כמה אנשים על עוז, ומובאת תגובתו.

[[דויד גרוסמן]] כתב על הספר: "כמעט בכל פעם שסיימתי לקרוא בו פרק, הייתי חייב להניח את הספר מהיד ולנשום עמוק. שוב ושוב חשבתי לעצמי, די, זה לא ילך. אין סיכוי שפעם נחיה פה חיים נורמליים. עם חרדות כאלה ושנאה כזאת לא נצליח לעולם לצאת לחופשי. הלוואי ויכולתי לומר שכעת, לאחר עשרים ושש שנים, הרגשתי אחרת. להפך".{{הערה|[http://www.keter-books.co.il/p-7_c-1667/ פה ושם בארץ ישראל -– מהדורה חדשה -– עמוס עוז], באתר הוצאת [[כתר ספרים]]}}.

היו אנשים שמתוארים בספר אשר האשימו את עוז בסילוף או ב[[הגזמה]] של דבריהם. ביניהם -היו הכותבים הערבים מעיתון "אל פג'ר", שהאשימו את עוז ב"ריכוך" עמדתם, והמתנחליםכמו גם המתנחלים מהיישוב עפרה.