הבדלים בין גרסאות בדף "דוד גרשטיין"

נוספו 141 בתים ,  לפני שנתיים
מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים)
[[קובץ:David Gerstein – Portrait.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דוד (דודו) גרשטיין]]
'''דוד (דודו) גרשטיין''' (נולד ב-[[23 בפברואר]] [[1944]] ב[[ירושלים]]) הוא [[אמן (אמנות)|אמן]] [[ישראל]]י העוסק בגבול שבין [[ציור]] ו[[פיסול]]. בעברו עסק ב[[ציור פיגורטיבי]] ואייר ספרי ילדים, ובין היתר זכה בפרס מוזיאון ישראל לאיור{{הערה|1=בשנת 1980 זכה בפרס מוזיאון ישראל ע"ש בן-יצחק, על האיור לספרו של אורי אורלב, "סיאמינה והחתולים של ימין-משה, הוצאת עם-עובד, תל אביב 1979. ראו: "ספר המאיירים הגדול", בעריכת נורית שילה-כהן, הוצאת מוזיאון ישראל, 2005.}}. בשנים האחרונות פיתח גרשטיין סגנון המכונה פוסט-[[פופ ארט]]{{הערה|1=ראו: גורדון, אירנה, המבוא לספר "David Gerstein, Sculptures", הוצאת סטודיו גרשטיין, 2006. }}, המתאפיין בציור בצבעים עזים על מגזרות [[מתכת]] רב-שכבתיות, אשר ניתן להגדירם כ"פסלי קיר". יצירותיו הוצגו במוזיאונים בישראל, ומוצגות כיום ברחבי העולם במקומות ציבוריים ובגלריות שונות.
 
== ביוגרפיה ==
==ילדות ו"בצלאל"==
 
===ילדות ו"בצלאל"===
[[קובץ:Sculpture garden, Ramat Hasharon.JPG|שמאל|ממוזער|250px|יצירה של דוד גרשטיין בגן הפסלים ע"ש [[יואב דגון]] ב[[רמת השרון]]]]
[[קובץ:"Sky is the limit" by David Gerstein in Ramat Gan, Israel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"השמיים הם הגבול" (2008) ב[[רמת גן]]]]
דוד גרשטיין נולד בירושלים בשנת 1944 להורים אשר עלו מפולין. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לרמתל[[רמת גן]]. כבר בגיל הגן הראו דוד ואחיו התאום יונתן כשרון לציור, אשר טופח על ידי הוריהם. אחיו התאום, [[יוני גרשטיין]], הפך כאחיו דוד גם הוא לצייר, המזוהההמוכר כיום במגזר החרדי.
 
אחת ממורותיו של דוד הייתה [[בתיה עוזיאל]] אשר לימים הייתה מורה למלאכת-יד ואמנית שהגישה תוכניות בטלוויזיה הלימודית. עוזיאל ומורים אחרים עודדו את פיתוח יכולת הציור של דוד. כבר בגיל 13 נשלח הנער למחנה לנוער חובב אמנות בירושלים, אשר אותו פקד מדי קיץ עד גיל 15. בתיכון צייר דוד בחוגים במרכז לאמנות [[בית צבי|בית-צבי]] ברמת-גן, תחת הדרכתה של [[רינה בלכטובסקי ארנון]]. במהלך שירותו הצבאי בצנחנים שירת כשנה בעיןב[[עין גב|עין-גב]], שם הושפע מהנופים המקומיים וצייר סדרת ציורים בצבעי שמן המתארים את מזח הדייגים, סירות הדיג ונוף הקיבוץ. במהלך שהותו שם פגש את הצייר [[אהרון גלעדי]] אשר עודד את דודאותו להמשיך בדרכו האמנותית. מיד לאחר סיום שירותו הצבאי נרשם דוד ללימודים ב"[[בצלאל]]". במהלך לימודיו ב"בצלאל" התחילה היכרותו עם [[אברהם אופק]] אשר לימים ניכרה השפעתו על סגנונו של גרשטיין.{{הערה|שם=aviv|1=נעמי אביב, קטלוג "David Gerstein Sculptures", הוצאת גלריה רוזנפלד, 1997.}}
 
===פריז וניו-יורק===
באמצע [[שנות ה-60]] הושם הדגש ב"בצלאל" על עיצוב גרפי. גרשטיין לא שבע נחת מלימודי הגרפיקה ושאף ללמוד לימודי אמנות לשמה. לאחר השנה השנייה ללימודיו עזב את "בצלאל" ועבר ללמוד בפריז, ב[[אקול נסיונל סופרייר דה בוזאר]]{{הערה|1=יונה פישר, "מרפסות", הוצאת דומינו, 1984, עמ' 3.}}. תחת הדרכתו של הצייר [[שפלן מדימידי]] (Shaplan Midi). לאחר שנתיים של לימודים בפריז, נסע ל[[ניו-יורק]], שם למד שנתיים ב-[[Art Students League]] ציור [[פורטרט]], [[הדפס אמנותי]] (תחריט), וציור חופשי.
 
===כמרצה ב"בצלאל"===
בגיל 26 חזר גרשטיין לישראל והחל ללמד ב"בצלאל". תחילה לימד [[רישום]], ואחר-כך הצטרף לסגל המחלקה לצורפות, אשר עברה בתקופה זו תהליך התחדשות בניהולו של [[אריה אופיר]]. באותה תקופה עברה המחלקה מצורפות בסגנון מיושן המושפע מסגנון "בצלאל" המסורתי, לעבר תפישות חדשניות שהושפעו מאמנות מודרנית כללית. בתור מורה בעל רקע באמנות ולא בצורפות, היה גרשטיין אחראי בשנים אלו על קירוב הצורפות אל העשייה האמנותית המודרנית. בין היתר חשף את התלמידים לזרמים עכשויים כגון עיצוב דני, אקספרסיוניזם, אמנות קונספטואלית, מינימליסטית וזרמים אחרים מהתקופה.{{הערה|שם=aviv}} רצונו היה להביא לראיית הצורפות כאמנות עכשווית שאינה נחותה בשל היותה דקורטיבית אלא שוות-ערך לסוגות אמנות אחרות. שנים לאחר מכן ציין גרשטיין כי מעורבותו בהוראה במחלקה לצורפות השפיעה עליו במעבר מן הציור אל הפיסול.{{הערה|שם=aviv}}
 
בשנים 1973 - 1974 רכשהשלים גרשטיין תואר שני במגמת גרפיקה אמנותית ב[[Central Saint Martins College of Art and Design|"סט.סנט מרטין סקול אוף ארט"]] ב[[לונדון]]. במסגרת לימודיו התנסה בתחריטב[[תחריט]] ובדפוסוב[[דפוס משי]]. בזמן זה שאף גרשטיין להביא לשילוב של תחריט ודפוס משי, אשר עד אז לא שולבו זה בזה. עם סיום הלימודים בלונדון זכה בפרס ראשון ובשני פרסי ציון לשבח בתחרות סוף השנה של סט.סנט מרטין.{{הערה|שם=aviv}} בשנת 1974 חזר גרשטיין ל"בצלאל" והחל ליישם חלק מהרעיונות שהגה במהלך לימודי התואר השני. גרשטיין לקח את טכניקת דפוס המשי שהייתה נפוצה בעולם האמנות המודרנית באותה התקופה ויישם אותה בתחום השימוש ב[[אמייל (טכניקה)|אמאיל]]. כבר אז ניתן היה להבחין בנטייתו לנסות לשלב מדיומים וטכנולוגיות מתקדמות בעולם האמנות, נטייה אשר תתבטא ביתר שאת בשימושו בלייזר בשנות ה-90. עד שנת 1985 שימש כמרצה בכיר ב"[[בצלאל]]".{{הערה|שם=aviv}}
 
===כאמן עצמאי===
[[קובץ:PikiWiki Israel 19012 Sculpture by David Gerstein in Netanya.JPG|שמאל|ממוזער|250px|פסל של דוד גרשטיין ב[[נתניה]]]]
תערוכתו הראשונה של גרשטיין בארץ הוצגה בגלריה "אנגל" בירושלים בשנת 1971, ועסקה ברישומים ובצבעי מים בעלי אופי פיגורטיבי{{הערה|1=אמנון ברזל, הארץ 19.02.1971}}. לאחר מכן הציג בשנת 1978 בביתב[[בית האמנים בירושלים]] תערוכת ציורי שמן גדולים שעסקו בציורי פנים ושפת-ים, אשר זכתה לביקורות חמות. בין היתר הושווה גרשטיין ל[[דייוויד הוקני]], בשל העובדה ש"כהוקני, גם הוא בראש ובראשונה אמן-רישום עם חוש מעולה לצבע"{{הערה|1=Ronen, Meir, Jerusalem Post, 13.3.1978.}}.
בשנים אלה הוביל גרשטיין מאבק למען מתן לגיטימציה לאמנות הפיגורטיבית אשר הייתה חריגה בנוף האמנות הישראלית הקונספטואלית בעיקרה{{הערה|1=ראו לדוגמה, גרשטיין, דוד. "יחי הפלוריאליזם", ידיעות-אחרונות, 02.03.1978}}. הנטייה לאמנותל[[אמנות קונספטואלית]] נתפשה על-ידו כלא-רלוונטית לגביו, ולכן בחר לצטרף למגמות של ציור פיגורטיבי שלא היו מקובלות באותה התקופה. כך, נמנה גרשטיין באותן השנים על קומץ אמנים כגון [[אברהם אופק]], [[איוון שוובל]], [[אבישי אייל]], [[אורי ליפשיץ]] ואחרים, אשר התמקדו באמנות פיגורטיבית-נרטיבית.
 
באותה תקופה החלה להתפתח במקביל למגמה הקונספטואלית מגמה הפוכה של [[היפר-ריאליזם|ציור היפר-ריאליסטי]] בהשראת [[ישראל הירשברג]], אשר אף בה לא מצא גרשטיין את מקומו. שאיפתו בשנים אלה הייתה ליצור ציור פיגורטיבי בעל סגנון אישי וחופשי - "אמנות בגובה העיניים". מאוחר יותר הסביר גרשטיין כי הדבר דומה ליצירת ספרות איכותית, אשר גדולתה ברבדיה השונים, כך שאדם יכול ליהנות הן מעיון והן מקריאה מעמיקה. גרשטיין שאף להעביר אמירות אודות העולם ואודות החיים, יחסים בין בני-אדם לבין עצמם ולסביבתם, ופחות אודות שפת האמנות עצמה. כך צייר גרשטיין זכרונות מעברו, כגון אמו רוכבת על אופניים, או ציור שלו ושל אחיו בגיל ילדות. בין השראותיו המרכזיות הייתה כתיבתו של [[חנוך לוין]], שהציג באופן קומי-אירוני את הבלי העולם, וגרשטיין שאף להעביר דברים דומים בציור: "מה שחנוך לוין כתב, ניסיתי אני לבטא בציור: מערכות יחסים בין נשים לגברים, בתוך המשפחה... ציור גרוטסקי שכזה"{{הערה|1=גרשטיין, דוד, "מרפסות", הוצאת דומינו, 1984 }}. השראה נוספת עבורו באותה תקופה היה הצייר [[ג'ורג' גרוס]] כלפיו חש קרבה, שכן עסק אף הוא במה שגרשטיין כינה "הקומדיה האנושית". בנוסף השפיעו עליו ציירים כגון [[דייוויד הוקני]], [[פרננדו בוטרו]]' [[חוזה לואיס קואבס]] אשר נגעו בהוויה האנושית וביחסים בין בני-אדם.{{הערה|שם=aviv}}
 
===שנות ה-70 והציור הפיגורטיבי===
ב[[שנות ה-70]] שילב גרשטיין בנסיונותיו אמירות אישיות עם דימויים פיגורטיביים, בעיקר בעבודות בצבעי מים וגואש על נייר. תחילה נועדו עבודות אלו להיות סקיצות עבור ציורי שמן גדולים על בד. אולם, עם הזמן מצא האמן עניין בעבודה בצבעי מים על נייר גרידא, והן הפכו למדיום העיקרי שלו. גרשטיין יצר סדרת ציורים אודות ילדותו שהתבססו על צילומים ישנים ועל זכרונות ילדות. סדרה נוספת עסקה בזיכרון חרות אצלו של אמו הרוכבת על אופניים ברחובות רמת-גן, מוטיב אשר לימים התפתח לסדרת רוכבי האופניים ב[[שנות ה-90]] ולאחריהן. מוטיב חוזר בעבודות בהן תיאר גרשטיין נופי-פנים של בתים היו החתול ואגרטלי פרחים, שביטאו עבור האמן "שלווה של שגרת היומיום". הן החתול והן אגרטלי הפרחים המשיכו ללוות את עבודותיו עשרות שנים לאחר מכן. תוך התעסקות במוטיבים אלה שאף גרשטיין "לברוח מהמציאות הישראלית הפוליטית לעבר שלווה אולימפית נטולת סערות".{{הערה|שם=aviv}} באמצע שנות ה-70 יצר סדרת ציורים של אנשים על שפת חוף ים, אשר הושפעו הן מזכרונותיו של האמן מילדותו והן מהתבוננות. סדרת ציורים נוספת כללה את נופי שכונת [[עין כרם]] בה חי האמן באותה התקופה וששימשה כתפאורה לקומפוזיציות עתירות-דמויות שעסקו ביחסים בין אנשים ובין בני-זוג.
 
===שנות ה-80 והניסיונות הראשונים בפיסול===
שאיפתו של גרשטיין לתאר את ההווי היומיומי בישראל באופן אירוני בשלה ב[[שנות ה-80]]. בשנים אלה עסק גרשטיין בתיאור פיגורטיבי של פרקים מההוויה הישראלית, אשר נבעו בין היתר מזכרונות ילדותו מתל אביב. הסדרה הראשונה תיארה מרפסות תל אביביות בסגנון [[באוהאוס]] באופי הומוריסטי-אירוני.{{הערה|1=גרשטיין, דוד, "מרפסות", הוצאת דומינו, 1984 }}. סדרה זו נבעה מזכרונות ילדותו של דור הוריו שהתבססו בתל אביב הקטנה והוא הביט עליהם בפליאה ובהומור. המתח בין דור הילדים הצברים לבין דור ההורים הגלותיים יחסית התבטא בציוריו. כך צייר בסדרה זו אנשים מבוגרים, בעלי אופי גלותי-משהו בפניהם, כפי שניבטו מעיני הילד הצבר הרואה את [[דור המדבר]], דור מייסדי המדינה אשר עלו אליה בגיל צעיר, אך עדיין טבועה הייתה בהם מורשת הגלות. ניצניה של סדרה זו בעבודות של גרשטיין משנות ה-70, בעבודות צבעי מים וגואש על נייר, אשר חלקן עובדו לציורי שמן על בד. בשנות ה-80 פיתח גרשטיין סדרות אלו לכדי סדרה נוספת של ציורי אנשים הרוחצים בים-המלח. אודות סדרה זו כתב אברהם אילת: "שוכני המרפסות ירדו לים-המלח והם רובצים לחופו מרוחי-בוץ, חושפים את גופותיהם הוורדרדים לחסדי קרני השמש והמלח המטגנים אותם באיטיות"{{הערה|1=אברהם אילת, "ים, בוץ ומלח", הוצאת המוזיאון הימי בחיפה, 2010}}.
 
בשנת 1981 הציג גרשטיין לראשונה עבודות פיסול אלו בגלריה [[הוראס ריכטר]] ביפו. צעד זה היה נועז עבור הצייר בן ה-36, אשר לא עסק או הציג פיסול קודם לכן. העבודות שהוצגו בתערוכה היו מאלומיניום ומעץ, חומרים אשר היוו המשך לנושאים בהם עסק בציור בשנות ה-70: אמו הרוכבת על אופניים, חתולים, אגרטלי פרחים ואלמנטים שונים של טבע דומם. בשנים שלאחר מכן הציג גרשטיין בשתי גלריות שהיו מרכזיות באותה התקופה, [[שרה גילת]] ו[[רות דבל]], שם הוצגו המשך ה"חיפושים" של האמן אחר השפה החדשה ששילבה ציור ותלת-מימד. בשנת 1984 נסע גרשטיין לניו-יורק לראשונה מאז תום לימודיו שם, והחל לעבוד עם סוכנת האמנים [[מרילין גולדברג]] שהזמינה הפקה של שש סדרות מוגבלות של הדפסים על אלומיניום בשם "Art Cats". סדרה זו כללה נגזרות חתולים בהשראת 12 אמנים ידועים, החל מ[[ואן גוך]] וכלה ב[[פיקאסו]] ו[[ליכטנשטיין]]. בעקבות הפקת עבודות אלו הוזמן גרשטיין להציג תערוכה במוזיאון ישראל באגף הנוער. בתערוכה זו, אשר הוצגה בשנת 1987 תחת השם "מדודו לתלת-מימד", הוצגו פסלים "צבעוניים, עליזים, משעשעים ומזכירים צעצועים או מגזרות-נייר"{{הערה|1=רותי רובין, "מאלי אוחנה ועד מרסל דושאן", חדשות, 24.3.1987.}}. תערוכה זו סיכמה את כל עבודתו של גרשטיין בפיסול תלת-ממדי בשבע השנים שחלפו עד אותו זמן, והיוותה עבור גרשטיין פריצת-דרך; רוב העבודות שהוצגו בתערוכה נרכשו על ידי אספני המוזיאון מחו"ל, ובעקבות זאת קיבל גרשטיין הזמנות לתערוכות רבות בארצות הברית ובקנדה. בשנים אלו המשיך להתמקד בפיסול והקדיש את רוב מרצו לפיתוח סגנונו הייחודי.
 
===שנות ה-90, החזרה לציור וגילוי הלייזר===
בשנות ה-90 המשיך גרשטיין לפתח את פסליו, ובמקביל חזר לצייר בסגנון שהיווה המשך ישיר לסדרת המרפסות וים-המלח של שנות ה-70 וה-80. סדרת המכוניות שיצר באותה תקופה הציגה אנשים הנוסעים בתוך רכב, כאשר הצופה מתבונן למעשה בשמשה הקדמית של הרכב ו"מציץ" אל הנעשה בתוכו. בדומה למוטיב ההצצה אל תוך מרפסות תל אביב, גם כאן בחר גרשטיין להתמקד בעמדת המציץ החיצוני המביט בנהג דרך השמשה, אשר בו-זמנית משקפת את הסביבה. סדרה זו נוצרה בפריז במהלך שהותו של גרשטיין בקריית האמנים [[cite des arts]] בשנים 1990 - 1991.
 
בשנת 1995 לאחר שנים רבות של חיתוך עץ גילה גרשטיין את השימוש בלייזר, והחל חותך מתכות וצובע אותן בצבעים בוהקים הלקוחים מתעשיית הרכב. בשנים אלו החל גרשטיין לעבוד יחד עם [[צקי רוזנפלד]] בנו של [[אליעזר רוזנפלד]], בעליה המיתולוגיים של [[גלריה רוזנפלד]]. משך שבע שנים עבדו השניים יחד ופרצו אל השוק בארצות הברית, צרפת וגרמניה עם עבודות בסדרות מוגבלות, אשר הקנו לגרשטיין את מעמדו באירופה ובארצות הברית.
 
===שנות האלפיים וההכרה הבינלאומית===
החל מסוף שנות ה-90 ועד היום (2010) הציג גרשטיין עבודות ברחבי העולם, והתפרסם בין היתר בזכות פסלי החוצות שלו. בשנים אלו הוציא שורה של יצירות שהושפעו מתחומי ספורט כגון [[ריצת מרתון]], [[שחייה]], [[רכיבת אופניים]] (למשל היצירות "טור דה פראנס", "חולצה צהובה", ו"ארמסטרונג" - על שמו של [[לאנס ארמסטרונג]]). בשנת 2011 הציג בגלריה [[מרכז הקצה]] בנהריהב[[נהריה]] תערוכה ובה דימויי אופניים שיצר במהלך שנות עבודתו תחת השם "בשביל האופניים". גרשטיין הושפע גם מנוף אורבני, טבע (כגון סדרת הפרות, הציפורים ואגרטלי הפרחים), והתנהגות אנושית (למשל סדרת "הראשים", נגני הג'אז וכו'). סדרת הציורים שלו "ים, בוץ ומלח" הוצגה בשנת 2010 ב[[מוזיאון הימי]] ב[[חיפה]]. כיום האמן יוצר בבית המלאכה ובגלריה שלו הממוקמים באזור התעשייה [[תלפיות]] בירושלים. הוא הבעלים של שתי גלריות, בתל אביב ובירושלים, וכן מציג ברחבי העולם בתערוכות קבע ובתערוכות מתחלפות.
 
== פסלי חוצות ==