חן למפרט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אשמדאי (שיחה | תרומות)
מ שוחזר מעריכות של 79.178.9.234 (שיחה) לעריכה האחרונה של בקרה וייעוץ
שורה 1:
{{אין תמונה|גבר}}
'''חן למפרט''' (נולד ב[[תל אביב]], [[1957]]), הוא [[פרופסור]] למדעי ההתנהגות, [[פילוסוף]] וחוקר-תרבות ישראלי, אשר משלב בעבודתו תאוריה ופרקטיקה חברתית-חינוכית-חברתית.
 
למפרט עוסק מזה שנים רבות בעבודה עם ילדים ובני-נוער במצוקה, מלמד באקדמיה ובסמינרים למורים, וספריו מתפרסמים ברחבי-העולם. ייחודה של תפישתו החברתית בהיקפה הנושאי הרחב (מ[[בודהיזם]]-קדום ועד [[מרקסיזם]]; מ[[מיסטיקה]] וחקר-הדת, ועד ל[[אקטיביזם]] חברתי רדיקלי); ובאופן המיוחד שבו הוא מציג את הרלוונטיות של תאוריה-ביקורתית בעידן ה[[פוסטמודרניזם|פוסט-מודרני]]. עבודת הדוקטורט שלו הוגשה בשנת 1996 בנושא: "הפילוסופים של המיסטי".
שורה 10:
חן למפרט נולד ב[[גבעתיים]] ב-1957, בן להורים יוצאי-קיבוץ. אביו, נמרוד למפרט, היה לאחת מדמויות המפתח ב[[פרשת כפר קאסם]] ב[[שנות ה-50]], כאשר בתור קצין ב[[משמר הגבול]] סירב לתת הוראה לפתוח באש על אזרחים ומנע הרג של חפים מפשע. עדותו במשפט בעקבות הפרשה היוותה את אחד היסודות להגדרה המשפטית של "[[פקודה בלתי חוקית בעליל]]". דודתו היא הפסיכולוגית האבולוציונית פרופ' [[עדה למפרט]].
 
משנת 1980, לאחר סיום לימודיו התיכוניים ושירותו הצבאי, החל לעבוד כמדריך-חבורות-רחוב בדרום תל אביב, ולאחר מכן במגוון של תפקידי ריכוז, הנחייה וניהול עם ילדים, בני-נוער ונפגעי-סמים, בשכונות-מצוקה ועיירות-פיתוח. במקביל, סיים את לימודיו האקדמיים בפילוסופיה השוואתית ובחקר-תרבויות באוניברסיטת תל אביב. למפרט הפך למרצה מבוקש באקדמיה, ומפרסם ספרים חשובים, אך העדיף את העבודה החברתית-חינוכית, על פני קריירה אקדמית{{הערה|1=ראיון ב"חוצה ישראל", מרץ 2008 }}. כיום הוא מכהן כפרופסור בביה"ס למדעי ההתנהות במכללה האקדמית תל-אביב יפו.
 
לפני כעשר שנים הקים, יחד עם גדי אבידן, את "הרשת החברתית של תוכנית-קרב", אותה הם מנהלים במשותף עד היום. הרשת פועלת למאבק במצוקתם של ילדים באמצעות "חונכות-גנרטיבית"{{הערה|1=''חינוך אמפתי כבקורת הניאוקפיטליזם'', עמ' 226-105}} – מודל ייחודי של יצירת שנוי באמצעות הקשר מבוגר-ילד, שפיתחו למפרט ואבידן, ושנסמך על התאוריה החברתית והאפיסטמולוגיה שמציע למפרט בכתביו. החונכות הגנרטיבית נלמדת ומיושמת במקומות שונים בארץ ובעולם, ונדמה שמדובר במודל אפקטיבי ליצירת שינוי חינוכי-חברתי{{הערה|1=www.karev.org.il
שורה 24:
תיאורית החמלה הרדיקאלית היא בעלת השלכות חשובות במדעי-החברה, חינוך וטיפול, אך גם בחקר-הדת והתאולוגיה, משום שהיא "מפקיעה" את מושג החמלה מתחום הדת, ומציגה אותו כתכונה אנושית אוניברסלית{{הערה|1=Katzenstein, J.C.,"Compassion Democratized: A Study in Secular Faith", in ''Mitleid'', Mohr siebeck, ''Religion in philosophy and Theology'' 28, pp 67-98}}
 
'''פילוסופיה של החינוך:''' בספרו האחרון שהתפרסם בעברית (''חינוך אמפתי כבקורת הנאו-קפיטליזם'', (רסלינג, 2008), מרחיב למפרט את בקורתו החברתית (הנאו-מרקסיסטית), למערכת החינוך הישראלית וטוען כי דווקא ההדרה, הניכור והכישלון של חלק גדול מתלמידיה, הם סוג של "הצלחה", שהרי מדובר במערכת שנועדה לעשות רפרודוקציה חברתית. ניתוח המציאות הבית-ספרית, אליבא דלמפרט, חושף את הפער בין ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] הזחוח של העוסקים בחינוך, לבין פניה הקשים והאלימים של המערכת, שהמורים בתוכה הם קורבנותיה לא פחות מהתלמידים עצמם. כאלטרנטיבה, מציע למפרט לחזור לשורשיו של המעשה החינוכי כמפגש-אנושי המבוסס על האמפתיה הטבעית שלנו, במיוחד במופעיה הרדיקאליים. סוג כזה של חזרה, פירושו שינוי המוסד החינוכי, שכמו מוסדות תרבותיים אחרים, בנוי כדי להרחיק את כולנו מהמפגש האנושי האותנטי. למפרט הוא בין היחידים המייצגים את קולה של הפדגוגיה-הבקורתית בישראל, וספריו נלמדים במכללות האקדמיות להכשרת-מורים. בספרו ''"ילדים חסרי ערך"'' (מופ"ת 2013), תוקף למפרט את השימוש במושגים כמו "מצויינות", "תחרות", "אחריותיות" ו"מריטוקרטיה" אשר נוכחים במערכות החברתיות השונות (בדגש על החינוך). מושגים שלכאורה מייצגים סוג של "אמיתות", אך בפועל אינם אלא מראית עין חסרת כיסוי של מציאות חברתית דכאנית המותירה את כולנו כחסרי ערך חברתי.
 
==ספריו==