הבדלים בין גרסאות בדף "ג'רום דייוויד סלינג'ר"

שכתוב מספר פסקות
מ (הוספת קישור למיה סלע)
(שכתוב מספר פסקות)
|יצירות בולטות=ה[[רומן]] "[[התפסן בשדה השיפון]]" וסיפורי "[[משפחת גלאס]]"
}}
'''ג'רום דייוויד סלינג'ר''' ('''Jerome David Salinger''';{{כ}} [[1 בינואר]] [[1919]], [[ניו יורק]] – [[27 בינואר]] [[2010]], קורניש, [[ניו המפשייר]]), הידוע לרוב כ'''ג'יי די סלינג'ר''' ('''J. D. Salinger''') היה [[סופר]] [[אמריקאי]],אמריקני מ[[אתניות|מוצא]]ממוצא [[יהדות ארצות הברית|יהודי]], מהבולטים,הידוע המסקרנים והמהפכניים ביותר שידעה [[המאה ה-20]]. עיקר פרסומו הואבעיקר בזכות ה[[רומן]]ספרו "[[התפסן בשדה השיפון]]" וסיפוריוסדרת סיפורי "[[משפחת גלאס]]".
 
==חייו==
===תחילת דרכו===
סלינג'ר נולד ב-[[1 בינואר]] [[1919]] לאם [[קתולי]]ת ממוצא [[אירלנד|אירי]] ולאב [[יהודי]]. אימו של סלינג'ראמו התגיירה, ושינתהשינתה את שמה למרים, אווהכריזה מכלעל מקום,עצמה הודיעהכיהודייה ברביםלאחריו בעתשנישאה נישואיה,לאביו שהיאשל יהודיה{{הערה|[https://wwwסליגנ'ר.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/Salinger.html אתרסלינג'ר Jewishעצמו Virtualגילה Library]}}את ולאמוצאו החשיבההקתולי את עצמהרק לאחר מכן,טקס אלאבר כיהודיה{{הערה|[http://www.algemeiner.com/2014/04/27/j-d-salinger-and-the-holocaust/המצווה "J.D. Salinger and the Holocaust", באתר The algemeiner, אפריל 2014]}}שלו. סבו של סלינג'ר, שמעון, נולד ב[[ליטא]], וכיהןושימש כרבהכרב של קהילת "עדת ישורון" שבלואיוויל, קנטאקי; אביו, סול, בתחילה מכר גבינה כשרה למחייתו. סלינג'ר גילה אתקהילה ב[[אתניותקנטקי|מוצאו]] הקתולי רק לאחר טקס ה[[בר מצווהקנטאקי]].
 
אביו של סלינג'ר דרש מבנו שילמד מקצוע "נחשב", שיספק לו הכנסה גבוהה; ושינהל בעתיד את העסק המשפחתי. אך סלינג'ר סולק ממספר בתי ספר מפני שלא השקיע בלימודיו. הוריו החליטו אפוא לשלוח אותו לאקדמיה צבאית. שם השקיע בלימודיו, ואף היה אחראי על נבחרת הסיוף של הפנימייה. בשהותו בפנימייה גילה סלינג'ר אהבה לתחום הצבאי, אך זו תמה עם שירותו ב[[מלחמת העולם השנייה]] (ניתן להבחין בדמיון להולדן קולדפילד, הדמות הראשית בספרו [[התפסן בשדה השיפון]], שסולק גם הוא ממספר בתי ספר והיה אחראי על נבחרת הסיוף בפנימייה בה גר).
לסלינג'ר היו חלומות גדולים בצעירותו, אך רמתו בלימודים הייתה ממוצעת. אחד ממוריו בקולג' אף כינה אותו "התלמיד הגרוע ביותר באנגלית ובכתיבת חיבורים שלמד כאן אי פעם". ב-1936 החל ללמוד ב[[אוניברסיטת ניו יורק]] לתואר בחינוך מיוחד, אך נשר בשנה שלאחר מכן. אז דחק בו אביו ללמוד את עסקי יבוא הבשר, והוא נסע לעבוד בתחום ב[[וינה]] וב[[בידגושץ'|בידגושץ]]. המראות שבהם נתקל בתקופה זו גרמו לו להפוך לצמחוני; והחמירו את הקרע בינו לבין אביו (שסלינג'ר, בסופו של דבר, לא השתתף בהלוויתו). עזב את וינה חודש לפני ש[[אנשלוס|נכבשה על ידי הנאצים]].
אביו של סלינג'ר דרש מבנו שילמד מקצוע "נחשב", אשר יספק לו הכנסה גבוהה וכמובן שינהל בעתיד את העסק המשפחתי, אך סלינג'ר סולק ממספר [[בית ספר|בתי ספר]] כיוון שלא השקיע שום מאמץ בלימודיו. הוריו האמידים החליטו לשלוח אותו ל[[אקדמיה צבאית]] לאחר שסולק מבית ספר בעל שם עולמי – שעליו מבוססת ה[[פנימייה]] 'פנסי' ב[[ספר]]ו "התפסן בשדה השיפון". באקדמיה הצבאית החל להשקיע מעט יותר בלימודיו ואפילו היה אחראי על נבחרת הסיוף של הפנימייה. למרות אופיו הציני נהנה משהייתו בפנימייה ואף גילה אהבה לתחום הצבאי, אהבה שהסתיימה במהלך שירותו הצבאי ב[[מלחמת העולם השנייה]].
 
לסלינג'ר הצעיר היו אמנם חלומות גדולים, אך בפועל היה תלמיד ממוצע ואף פחות מכך. אחד המורים שלו ב[[קולג']] אפילו כינה אותו כ"התלמיד הגרוע ביותר באנגלית וחיבור שלמד שם מעולם". לאחר מכן פנה ללמוד ב[[אוניברסיטת ניו יורק]] וב[[אוניברסיטת קולומביה]], אך נכשל בלימודיו. חבריו של סלינג'ר לספסל הלימודים זוכרים אותו כאדם נאה במיוחד בעל הומור ציני ועוקצני כאחד שהעדיף לשבת בצד ולהתבודד בזמן ששאר הסטודנטים היו משתכרים. סלינג'ר תמיד נהג לומר לחבריו כי יבוא היום והוא יהיה סופר מפורסם שיעשה מזה הון – "נבואה" שהתגשמה לבסוף.
 
סלינג'ר הצטרף באופן חד-פעמי לאביו בנסיעתו ל[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] כדי להכיר את העסק המשפחתי – [[ייבוא]] [[בשר חזיר]].{{הערה|[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,938775-7,00.html Books: SONNY] (חלק 7 מ-12), באתר מגזין [[טיים]], 15 בספטמבר 1961}}{{הערה|[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,938775-8,00.html Books: SONNY] (חלק 8 מ-12), באתר מגזין [[טיים]], 15 בספטמבר 1961}} המראות גרמו לו לדחייה ולגועל עמוקים עד כדי כך שהפך לבסוף ל[[צמחונות|צמחוני]]. אירוע זה רק החריף את המשבר בינו לבין אביו, שנוצר עקב חוסר תשומת הלב שהעניק לו האב במשך השנים.
היחסים עם אביו נשארו קרים עד יום מותו של האב, וסלינג'ר אף לא הגיע להלווייתו.
 
ב-1939, החל סלינג'ר ללמוד ב[[אוניברסיטת קולומביה]]. שם השתתף בקורס כתיבה של וויט בארנט, עורך וותיק של כתב עת ספרותי נחשב. לדברי וויט, סלינג'ר לא התלבט בסמסטר הראשון; אך בשני השלים לפתע שלושה סיפורים. וויט התרשם מרמת הכתיבה, ופרסם בכתב העת שלו את סיפורו הראשון של סלינג'ר. הייתה זו תחילתה של שותפות ספרותית שנמשכה מספר שנים. חבריו של סלינג'ר לספסל הלימודים זוכרים אותו כאדם נאה במיוחד בעל הומור ציני ועוקצני; וכאחד שהעדיף לשבת בצד ולהתבודד בזמן ששאר הסטודנטים היו משתכרים. סלינג'ר נהג תמיד לומר לחבריו כי יום יבוא ויהיה סופר מפורסם שיעשה מזה הון – "נבואה" שהתגשמה לבסוף.
המזל התחיל להאיר פנים לסלינג'ר בשנת [[1939]], כשהשתתף בשיעור כתיבה ב[[אוניברסיטת קולומביה]]. ה[[מורה]], שהיה [[עורך]] ותיק של מגזין פופולרי, הבחין בפוטנציאל שהיה לסלינג'ר ובאמצע 1940 פרסם את הסיפור הקצר הראשון שלו.
 
סלינג'ר אהב לקרוא והעריץ את הסופרים [[קפקא]], [[טולסטוי]], [[ט.ס. אליוט]], [[צ'כוב]], [[דוסטויבסקי]], ו[[פרנסיס סקוט פיצג'רלד]].
513

עריכות