הבדלים בין גרסאות בדף "ג'רום דייוויד סלינג'ר"

שכתוב מספר פסקאות
(שכתוב מספר פסקות)
(שכתוב מספר פסקאות)
 
===התבודדותו של סלינג'ר ואחרית ימיו===
ההצלחה הרבה והפרסום הרב להם זכה "[[התפסן בשדה השיפון]]" לא היו לרוחו של סלינג'ר, שהחל להיעלם בהדרגה מעיני הציבור. הוא אסף את סיפוריו שפורסמו ב[[הניו יורקר|ניו יורקר]] והוציאם לאור כקובץ סיפורים בשם "9 סיפורים" וכספר שנקרא "פראני וזואי". לאחר מכן עזב את ניו יורק וב-1953 עבר לגור לבדו בעיירה קורניש שבצפון-מערב ארה"ב. סלינג'ר היה אהוב על תושבי המקום, בייחוד בני הנוער והילדים, אליהם התייחס בידידות ובחיבה; ואף נתן להם לערוך מסיבות בביתו. כל זה נגמר כאשר סלינג'ר הסכים להעניק ראיון בלעדי לעיתון בית ספר; והנערים ניצלו את הסכמתו ומכרו את הראיון כסקופ בלעדי לעיתונאים שניסו במשך שנים להשיג ראיון עמו. סלינג'ר נפגע מאוד, והסתגר מאז בביתו.
ההצלחה הבלתי נתפסת של "התפסן בשדה השיפון" והפרסום הרב שלו לא מצאו חן בעיני סלינג'ר, והדבר גרם לו להיעלם בהדרגה מעיני הציבור.
הוא עדיין הספיק לפרסם את הסיפורים הקצרים שהתפרסמו בעבר בניו יורק כאוסף שנקרא "9 סיפורים" וכספר שנקרא "פראני וזואי" (''Franny and Zooey''). לאחר מכן עזב את ניו-יורק הגדולה והתבודד ב[[עיירה]] הקטנה קורניש. סלינג'ר היה חברותי וחביב כלפי תושבי המקום, ובמיוחד כלפי הילדים הקטנים והנערים, שהתייחסו אליו כאחד משלהם. הוא נתן להם להיכנס לביתו בחופשיות ולערוך שם מסיבות. ה"רומן" שלו עם בני הנוער הגיע לסיומו כאשר הסכים לתת [[ראיון]] בלעדי לעיתון בית ספר. הנערים ניצלו את הסכמתו כדי למכור את הראיון כ[[סקופ]] בלעדי לעיתונאים שניסו שנים להשיג ראיון איתו ללא שום הצלחה. האירוע השאיר את סלינג'ר פגוע מאוד, ומאז נראה רק לעתים נדירות מאוד מחוץ לביתו.
 
אופיו המתבודד של סלינג'ר רק הגביר את סקרנותו של הציבור כלפיו. מאז פרסום "התפסן" והסיפוריםושני הקצריםקובצי שהיוסיפוריו קיימים(ראו עודאת קודםהפסקה לכןהקודמת) לא פרסם שוםסלינג'ר עבודה נוספת, ועד היוםמילה. רבים מאמיניםהאמינו שהואשסלינג'ר המשיך לכתוב ושסיפוריוסיפורים, יתפרסמושיתפרסמו לאחר מותו. ההתענינותהעניין הציבורי בסלינג'ר הולידההוליד תעשייה שלמה של ספריםספריו שנכתבו עלאודות חייו, והשערות לגביהם. בראיון ב-1974, לאחר שנגנבו סיפורים שכתב, אישר סלינג'ר שהוא עדיין כותב, אך להנאתו הפרטית בלבד וספריםולא ושעוסקיםבשביל בספקולציותהציבור לגביוהרחב.
 
סלינג'ר אישר בראיון חד פעמי ב-[[1974]], כאשר נגנבו סיפורים שכתב, שהוא עדיין כותב, אולם רק להנאתו הפרטית ולא בשביל הקהל הרחב. בשנת [[2000]] כתבה עליופרסמה בתו מאשתושל השנייהסלינג'ר [[ביוגרפיה|ספר ביוגרפי]] עליו. בספרשם היאתיארה מתארת את חייו: הוא מתואר שםאותו כאדם קר ומתוסבך, השותה את השתן של עצמו ונוהג לדבר עם עצמו בשפה לא ברורה. בתו כתבה עליו גם שכאשרשכמעט היהולא נשויקיים לאמהיחסי בקושימין קייםעם איתהאמה, [[יחסיאשתו מין]]השנייה, כאשר היה נשוי לה, ואף ואסראסר עליה לצאת החוצהמהבית ולהיפגש עם אנשים. אמנםעם איזאת, אפשרהיות לדעתשיחסי אםסלינג'ר דבריםעם אלהבתו נכונים,לא אולםהיו ידועטובים שכאשרבמיוחד בתו(כאשר נכנסה להיריוןלהריון הגיב לכך סלינג'ר בקרירות, ואמראמר לה כי הואשהוא מאוכזב ממנה בתור בןכבן אדם ושציפה ממנה ל[[הפלה מלאכותית|הפיל]]., אירוע זהשהותירה השאירמצולקת בה צלקתבנפשה), וישלא סיכויברורה גבוהמידת שהשפיעהאמינות עלשל מה שכתבה עליוהספר.
 
במהלך חייו קייםניהל סלינג'ר כמהמספר [[מאהב|רומנים]]פרשיות אהבים עם מספרנשים נערותונערות צעירות ממנו. אחת מהן היאהייתה ג'ויס מיינארד, אז בחורה צעירה בת 19, (כיום סופרת). מיינארד כתבה מאמר במגזין, ובושבו פורסמה תמונתה. סלינג'ר שלח לה מכתב בו כתב שהוא 'מעריץ גדול' שלה והסביר לה מה עליה לעשות כדי להגשים את חלומה. ההתכתבותהשניים נמשכההתכתבו עדבמשך שפגשהתקופה, אותולפני במסעדהשהחליטו ובפעםלהיפגש. השנייהכבר שנפגשובפגישה היא כברהשנייה החליטה מיינארד לעבור לגור עמו. השניים גרו ביחדיחד, והיאעד חשבהשנפרדו עלבשל תינוקמספר משותףבעיות, (לסלינג'רביניהן כבר היו(ואולי שניהעיקרית ילדיםמביניהן) אךרצונה בעיותשל בשלמיינארד איבילד רצונומשותף, שלרצון סלינגשסלינגבילדיםלא נוספים הפריעו לקשר והוא הודיע לההיו עלשותף סיומולו.
 
סלינג'ר מנעסירב מיצירותיולהצעות להפוךלעבד לסרטיםאת בדומהספריו להולדן קולפילד מ"התפסן בשדה השיפון"לסרטים, המתעב [[סרט קולנוע|סרטי קולנוע]]. סלינג'ר המשיך להסתגר בביתו המרוחק והתעקשוהקפיד לא ליצור שום מגע עם התקשורת או עם מיליוני מעריציו ברחבי העולם עדעם יום מותו. סלינג'ר הקדיש עצמו להגות ב[[פילוסופיה הודית]] וב[[זן (בודהיזם)|זן-בודהיזם]]. ככל שגדלה מידת העניין שלו בזן בודהיזם, החל סלינג'ר לפתח אובססיות מסוימות, כגון סירוב לאכול אוכל שאינו אורגני ושלא בושל בצורה מיוחדת.
ככל שגדל העניין שלו בזן בודהיזם, סלינג'ר החל לפתח אובססיות מסוימות השולטות באורח חייו, כמו הסכמתו לאכול רק אוכל אורגני המבושל בצורה מיוחדת.
 
ב-[[2002]] יצא לאור הספר ''Letters to J.D. Salinger,'', ובו כ-80 מכתבים שנכתבו במשך השנים לסלינג'ר על ידי אנשי רוח, סופרים אחרים ומעריצים (ולא בהכרח נקראו על ידי סלינג'ר).
המכתבים פורסמו באתר הקרויששמו כמוזהה שםלשם הספר, שם ממשיכים קוראיו לפרסם לכבודו מכתבים גם כיום.
 
סלינג'ר הפך במשך השנים לדמות פולחן בקרב קוראיו, בעיקר אצל בני הנוער במשך השנים.
 
סלינג'ר נפטר ב-[[27 בינואר]] [[2010]] בביתו ב[[ניו-המפשייר]], בגיל 91.
513

עריכות