חוה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 128:
===באמנות מהרנסאנס ועד הרוקוקו===
במאה השלישית עד הרביעית מופיעה דמותה המגולפת של חוה לצד אדם על גבי ארונות קבורה. מהמאה התשיעית נמצאים עיטורים על כתבי דת [[קרולינגים]] כחלק מסיפור הבריאה. דמותה של חוה מוצגת באופן חזותי במוצגים רבים בתקופה זו, כנטולת הבעה.{{הערה|שם=דימויה5758|1=[[נורית כנען קדר]], '''האישה ודימוייה באמנות ימי הביניים''', תל אביב, משרד הביטחון, 1998, ע"מ 58-57.}}
בתקופת ימי הביניים תוארה חוה באמנות בכחלק מסיפור הבריאה. אמנים הציבו את דמותה של חוה לעתיםלעיתים ליד עץ הדעת. לרב תארה אותה אמנות זו בערום. תיאור זה הגדיר אותה כסמל לאישה החוטאת לצד אדם. ↵בימי הביניים תיארו את חוה באמנות חזותית, כחלק ממחזור הבריאה וביחד עם אדם, ולא כדמות עצמאית. חוה לצד אדם מוצגת בערום, אך לא כסמל למיניות אלא כחוטאת. לעיתים קרובות תארו את דמותם הערומה זה לצד זו ששיה של חוה נפולים וזאת כדי להעצים את החטא.{{הערה|שם=דימויה5758}}
בימי הביניים תיארו את חוה באמנות חזותית, כחלק ממחזור הבריאה וביחד עם אדם, ולא כדמות עצמאית. חוה לצד אדם מוצגת בערום, אך לא כסמל למיניות אלא כחוטאת. לעתים קרובות תארו את דמותם הערומה זה לצד זו ששיה של חוה נפולים וזאת כדי להעצים את החטא.{{הערה|שם=דימויה5758}}
בציור קיר "הצלב החי" הנמצא בעיר תורל ב[[אוסטריה]] משנת [[1485]] לערך מופיע ישו הצלוב כאשר הוא מושיט את ידו הימנית לעבר הכנסייה, ובידו השמאלית חרב המנקבת את בית הכנסת. ברקע מאחורי בית הכנסת מופיעה חוה עם הנחש כסמל הרוע והחטא.{{הערה|[[אורזולה שוברט]], '''מהרנסאנס ועד הרוקוקו''', תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1994, ע"מ 11}}