שמואל תמיר – הבדלי גרסאות

במרץ 1955, ארבעה צנחנים, בני הקיבוצים דגניה ועין-חרוד, נעצרו בידי המשטרה בחשד לרצח חמישה בדואים, כנקמה על רצח שושנה הר ציון וחברה עודד וגמייסטר. השניים נרצחו ימים ספורים לפני כן, כנראה בידי בדואים בשטח הירדני דאז. הארבעה, מאיר הר ציון (אחיה של הנרצחת), יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד, בעזרתו של איש מפא"י, ח"כ [[שלמה לביא]], ביקשו מעו"ד שמואל תמיר לייצגם. בטרם קיבל את הייצוג, עו"ד תמיר ביקש לוודא עם הנאשמים כי לא שכרו אותו כי חשבו שיזדהה עם המעשה המיוחס להם - וציין כי הוא מתנגד בכל תוקף למעשה.

 

עו"ד תמיר, הציע לנאשמים לכתוב מכתב בו הם מסיימים את ייצוגם על ידיו, וזאת לאחר שגילו לו בפגישתם כי "בא אלינו איש מוסמך מאוד ורם דרג, בשליחותו של 'האיש הגבוה ביותר' (משה שרת, ראש הממשלה דאז או בן-גוריון, שר הביטחון)... הם מוכנים לא להגיש משפט נגדנו בתנאי שנפטר אותך ונמנה תחתיך עורך-דין שהם יקבעו...".{{הערה|שמואל תמיר, '''בן הארץ הזאת: אוטוביוגרפיה''' (2 כרכים), לוד: זמורה-ביתן, 2002, עמ' 1135-1134.}} לאחר מכן התפרסמה הודעה שהוכנה מראש בהתאם להסכם שניסו ראשי השלטון לכרות עם הר-ציון וחבריו כאילו ייצוגו של עו"ד תמיר הופסק לאחר שבמשפטו של [[מלכיאל גרינוולד]] פגע בכבודם של [[צנחני היישוב]].{{הערה|{{דבר||4 הצעירים הפסיקו קשרם עם עו"ד תמיר|1955/03/23|00220}}}} לאחר 20 יום במעצר לצורך חקירה, שוחררו הארבעה והר־ציון חזר לשורות הצבא.