אביבה קרינסקי – הבדלי גרסאות

עד 1994 לימדה בבתי-ספר תיכוניים בתל אביב ושימשה כיו"ר וועדת העברית ב[[עיריית תל אביב]]. מ-[[1986]] הועסקה [[בית ספר|בבית הספר]] לחינוך ו[[במרכז האוניברסיטאי לפיתוח סגל בחינוך אוניברסיטת תל אביב]] כמפתחת תוכניות, מרכזת קורסים ומרצה בתחום הספרות והחינוך ובמקביל (מ-[[1988]]) לימדה ספרות ב[[מכללת לוינסקי לחינוך]]. פיתחה ערכה להוראת מושגי יסוד בספרות שהופקה בעידוד הפיקוח על הוראת הספרות ב[[משרד החינוך]] והוצגה ב[[יריד המזרח]] בתל אביב. כתבה תסריטים ותחקירים [[הערוץ הראשון|לטלוויזיה הכללית]] [[הטלוויזיה החינוכית הישראלית|והחינוכית]] והועסקה [[רעיונאי|כרעיונאית]] עבור [[שרות הסרטים הישראלי]] והטלוויזיה בין השנים [[1980]]-[[1989]]. השתתפה בתוכניות רדיו וטלוויזיה בתחומי מחקריה וכתבה ספרים ועשרות מאמרים וביקורות ספרות. מחקריה מתפרסמים בבמות שונות: "[[עיתון 77]]", "[[מאזנים]]", "עיונים בחינוך", "[[עיונים בספרות ילדים]]", "[[חלקת לשון]]", "גג" וב"[[ביקורת ופרשנות]]". בשנים האחרונות (מ-[[2010]]) מתפרסמת במוסף תרבות וספרות בעיתון "[[הארץ]]" סדרת רשימות על מסעותיה בעקבות סופרים ומשוררים עבריים וישראליים. כיום ([[2013]]-[[2014]]) עוסקת גם [[עריכה|בעריכת]] טקסטים ספרותיים אונליין כהכנה למבחני [[מחוננים]] וכן בהכנה אונליין לכתיבת חיבור ל[[מבחן יע"ל]] (ידע עברית לעולים) ו[[פסיכומטרי]] ב[[מכון נועם]]. אם לבן וסבתא לנכדים.

קרינסקי פרסמה ספרים [[מאמר]]ים ו[[מסה (חיבור עיוני)|מסות]] בתחום הספרות העברית החדשה ובתחום הספרות הכללית.

* ספרה '''מערכי שיעור להוראת שקיעה כפרית מאת [[יצחק בן-נר]]''' (1984), מתמקד בסגנון הריאליסטי, בדרך ההראייה דמוית [[תסריט]] הקולנוע בסיפורי הקובץ "שקיעה כפרית" מאת [[יצחק בן-נר]]. מוצעות בו דרכים מגוונות ויצירתיות להכיל קובץ סיפורים שלם על תכניו ודרכי ההבעה הייחודיות שלו במסגרת השיעורים המוקדשים ללימוד ספרי הקריאה לפי תוכנית הלימודים בספרות לחטיבה העליונה מבלי לפסוח על הייחוד שבכל סיפור בקובץ. ראשיתו של הספר בהצעה מצומצמת יותר שפורסמה בעלון המורה לספרות חוברת 2, [[משרד החינוך]] הפיקוח על הוראת הספרות, 1982/3.

* בספרה '''המוטיב וה[[סמל]]''' (1985) תשומת הלב מופנית לדרך ההבעה בספרות בזיקתה לאמנויות נוספות כ[[ציור]], [[קולנוע]], [[מוזיקה]]. ההתמקדות היא בסמל ובמוטיב כמפתחות לגילוי משמעויות היצירה ודרכי ארגונה. משמעות הסמל, תפקידו ביצירה ודרכי השפעתו על הקורא מודגמים בציור "[[גרניקה (ציור)|גרניקה]]" מאת [[פיקאסו]], בסרט "שכנים" בבימוי מקלרן, בשירים מאת [[איתמר יעוז-קסט]] ו[[יהודה עמיחי]]. בסיפורת ביצירות משל [[ס. יזהר]], [[בנימין תמוז]], [[עמוס עוז]], [[אהרון ראובני]], [[א. ב. יהושע]], [[אהרון אפלפלד]], [[אלבר קאמי]]. המוטיב מודגם בציורים "[[שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ|שיעור באנטומיה של ד"ר טולפ]]" של [[רמברנדט]], וב"[[חדר שינה בארל]]" של [[ואן גוך]], בסרט "בלוז לעיר הגדולה" בבימוי ואן דר לינדן ובלחן של א. פיאמנטה לשיר של [[רחל המשוררת|רחל]] "[[רק על עצמי]]". בספרות מודגם המוטיב בשיר מאת [[ח. נ. ביאליק]] ובמחזה מאת [[טנסי וויליאמסויליאמס]]. התוכנית הופקה בעזרת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, הוצגה בכנס לרכזים פדגוגיים בתערוכת "אלפא-ביתא" ב[[יריד המזרח]] ובהשתלמויות מורים לספרות מטעם [[משרד החינוך]] והתרבות.

* הספר '''בעקבות הכוכב האבוד. עיון והנחיה בקריאת "[[הנסיך הקטן]]"''' (1992) מתמקד ברובדי המשמעות השונים של היצירה, בייחוד בהקשרה התרבותי-ספרותי. לראשונה, יוצרת המחברת זיקה בין יצירותיו של [[אנטואן דה סנט-אכזופרי]] "הנסיך הקטן" ו"ארצו של אדם" לפילוסופיה [[אקזיסטנציאליזם|האקזיסטנציאליסטית]] של [[ז'אן פול סארטר]] בן זמנו וארצו. היצירה מוארת גם על רקע יצירות ספרות משל סופרים אחרים בעלות מאפיינים אקזיסטנציאליסטיים שנכתבו בזמנו. גם ההקשר ההיסטורי-חברתי זוכה להארה בספר: אירועי [[מלחמת העולם השנייה]] הבאים לידי ביטוי בו. קשרים לסיפור העממי ול[[מיתוס|מיתוסים]]ים וליצירות ספרות הנכתבות היום נוצרים גם הם בספר ונכללת בו אנתולוגיה של שירים משל משוררים ישראליים המתייחסים ל"הנסיך הקטן" לצורך אמירה שלהם על העולם: [[רוני סומק]], [[מוטי בהרב]], [[דליה רביקוביץ]], [[מאיר ויזלטיר]], [[יעקב בסר]]. חלק אחר בספר עוסק בהנחיות לקריאת הסיפור ללומדים בחטיבה העליונה ובשיטה חדשנית להוראתו בלתי מקובלת בעיקר בהוראה העל-יסודית. הספר זכה בפרס [[לוין קיפניס]] ב-1992 על החלק העיוני שבו.

* הספר '''הדגם של ה"התקבלות" בהוראת הספרות - למידה בסביבה מתוקשבת''' (1997) מציג את הגישה הדיאלוגית לקליטת ה[[טקסט]], תורת ה"התקבלות" מבית מדרשו של הנס רוברט יאוס, המתמקדת בנמען כחלק מקבוצה חברתית מסוימת וכמי שבונה את הטקסט מחדש. מודגשת חשיבות הדיאלוג בין הקורא לטקסט כמשחרר את הקורא מאילוצים חברתיים-פוליטיים-תרבותיים המגבילים את חשיבתו מכורח היותו בן זמנו ומקומו. כמו כן, ניתנת הדעת להתקרבות להוויה חברתית תרבותית שונה משל הקורא באמצעות הדיאלוג ללא ויתור על הייחוד של כל בן שיח בתרבות. בכך יש משום היענות לצרכים הייחודיים של הנמענים בחברה הישראלית [[תרבות|הרב תרבותית]] ורב לשונית. ההדגמה היא בשירים "מלים" (1984) מאת [[מאיר ויזלטיר]] ו"כרמי" (תשכ"ז) מאת [[פניה ברגשטיין]] וביצירות של המשוררים [[ח. נ. ביאליק]], [[שאול טשרניחובסקי]], [[רוני סומק]] ו[[יהודה עמיחי]]. למורים לספרות מוצע לימוד התאוריה בסביבה מתוקשבת המותאמת לדיאלוג זה.

* הספר '''פו הדב והפילוסופיה של האחר''' (2000) הוא [[מחקר]] מקיף על [[פילוסופיה|הפילוסופיה]] של ה"אחר" של [[אדמונד הוסרל]] בן זמנו של [[אלן אלכסנדר מילן]], מחבר "[[פו הדב]]", וביטוייה לא רק בספר זה, אלא גם בספריו האחרים של מילן למבוגרים, גם אלה שלא תורגמו עדיין לעברית, כגון [[מחזה|המחזות]] "האמת על בליידס", "דלת השנהב" [[רומן|והרומן]] "קלוי מר". פרק רחב עוסק באופק הציפיות של קוראיו הראשונים ובספר כחלק מהקשר ספרותי רחב: מילן כממשיכו של [[הנריק איבסן]] וכיוצר במקביל ל[[ברנרד שאו]] ול[[קנת גרהם]] וכמקדים יצירות ספרות עכשוויות משל יוצרים ישראליים ולא ישראליים כגון [[ט. כרמי]], [[רוני סומק]], [[מילן קונדרה]]. כנגד המציעים [[מוסר השכל]] חד משמעי ל"פו הדב" וכנגד תפיסתו כספר לילדים פשטני מוצעת קריאה מחדש של הסיפור שבה מודגשים דווקא מורכבותו ותחכומו. אף הפילוסופיה של האחר אמנם מהדהדת בסיפור, אך מילן אינו חוזר ומאשר אותה, אלא מציג אותה וגם מבקר אותה.

* '''הספר ביוגרפיות מקצועיות - כלי בהכשרת המורה ל[[ספרות|לספרות]]''' (2001) נענה לאתגר לבדוק כיצד ניתן לשלב בהוראה ובלמידה של הספרות את הפרקטיקה הרפלקטיבית שלפיה המורה עצמו נתפס כאחראי להתפתחותו. הספר מזמן למורים לספרות ולמתכשרים להוראתה נרטיבים – קטעים מביוגרפיות מקצועיות של מורים וותיקים לספרות. בנרטיבים אלה משוקע ידע ייחודי הצומח עם ההתנסות בהוראת הספרות. משהופכים נרטיבים אלה לציבוריים הם מאפשרים דיאלוג בין הלומדים לבין עצמם, ביניהם לבין עמיתיהם וביניהם לבין כותבי הנרטיבים. דיאלוג זה מעודד את הלומדים [[רפלקציה (חינוך)|לרפלקציה]] על התנסויותיהם הם בהוראה ובכך הוא עשוי לתרום להעמקת ההבנה שלהם את עצמם כמורים. קריאת נרטיבים אלה היא קריאה "ספרותית" המערבת מושגים [[מטפורה|כמטפורה]] [[דימוי|ודימוי]] ככותרות ממצות של הנרטיבים, מימוש הציפיות מהכותרות בקריאת סיפורי החיים של הזולת ואחרים.

* בספר '''[[ספרות]] ו[[מגדר]] בסביבה מתוקשבת - עיון והפעלה על פי [[פדגוגיה פמיניסטית|הפדגוגיה הפמיניסטית]]''' (2003) מוצעת קריאה ב[[טקסט|טקסטים]]ים ספרותיים על פי [[תאוריה|התאוריה]] של הקריאה [[פמיניסטית|הפמיניסטית]] של שוויקרט (Schweickart, P., 1989 ). מוצגים יתרונותיה של התאוריה וכן מוצגת בספר גם הביקורת עליה והנטיות העכשוויות הרווחות [[מחקר|במחקר הפמיניסטי]]. הדרך המוצעת בספר היא להיעזר אמנם בתאוריה בעת הקריאה, אולם להשתמש בה רק כמנחה וסמן דרך בקריאה, ולא כמרשם המגביל את הראייה. הספר מציג את הטקסטים הספרותיים המודגמים ככאלה שעולמם והתגובות האפשריות להם מורכבים פי כמה מהתאוריות המכוונות למיינם. כמו כן, מוצעות בספר פעילויות הנגזרות מהפדגוגיה הפמיניסטית והמדגימות כיצד ניתן להיעזר בתאוריית הקריאה בלמידה ובהוראה של הספרות.

* [[מ. משב]], לחנך קורא מיומן, נדפס במעריב של שבת, "מעריב", ט'ו טבת, תשמ"ו, 27.12.85 עמ' 29

* [[משה גרנות]], ה"התקבלות" – עיון ומעש, נדפס ב"קשר עין, ירחון ארגון המורים העל-יסודיים", שבט תשנ"ז, ינואר-פברואר, 1997, גיליון 66, עמ' 20

* אורה לב-רון, בעקבות המטמון הנסיכי, "מעריב" 27.11.92

* [http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/sifrut/asi11007.htm קישור למאמר מקוון של אביבה קרינסקי על השיר "שם אמרתי" מאת טוביה ריבנר. באמצעות קריאתו מודגם פיתוח מודעות לתהליכי קריאה לשם שיפור הבנת הנקרא. באתר משרד החינוך הפיקוח על הוראת הספרות]