טבח סברה ושתילה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏18-17 בספטמבר: דיוק במראי המקום
←‏18-17 בספטמבר: הפרדת מראי מקום
שורה 34:
במהלך ה-17 בספטמבר, יום שישי, החל להצטבר מידע בידי ישראלים על מעשי הפלנגות במחנות. חיילי צה"ל שהוצבו מסביב למחנות הפליטים ואף תצפתו עליהם החלו להיות מודעים למעשי הרצח, אם כי לא להיקפם.
ב-11:00 בבוקר סיפר הכתב הצבאי של עיתון "[[הארץ]]", [[זאב שיף]], לשר התקשורת, [[מרדכי צפורי]], על ידיעה שקיבל לגבי "שחיטה" שמבצעים הפלנגות במחנות הפליטים. צפורי התקשר אל שר החוץ [[יצחק שמיר]] והציע לו לבדוק את העניין, אולם שמיר לא הורה לאנשי לשכתו לעשות זאת.{{הערה|שם=מלחמת שולל 337}}
כתב הטלויזיה הישראלית בביירות, [[רון בן ישי]], ראה בשעה 16:00 את כוח הפלנגות על המסלול ולדבריו כמה מחייליו הבהירו לו ולעיתונאים אחרים שבכוונתם לבצע הרג בתושבי מחנות הפליטים.{{הערה|שם=מלחמת שולל 338}} ב-20:30 הגיעו לדירת הטלוויזיה הישראלית בבעבדה קצינים מחטיבת הטנקים שישבה מול שתילה, שסיפרו ששמעו מבעלי דרגות נמוכות יותר על הוצאות להורג במחנות. בן ישי התקשר באותו לילה ב-23:30 אל שר הביטחון שרון, שהתעורר משנתו, וסיפר לו את כל הידוע לו ממה ששמע מחיילי הכוח של הפלנגות ומקציני צה"ל.{{הערה|שם=מלחמת שולל 343-340|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343341-340.}}
 
בבוקר יום שבת ה-18 בספטמבר (א' של [[ראש השנה]]), התעכבו אנשי הפלנגות ביציאתם מהמחנות, משום שהיו עסוקים בהעמסת תחמושת ונשק שמצאו במחנות על משאיות שהחרימו בבניין הדואר. בסביבות השעה 7:00 לחץ ירון על מפקדיהם להזדרז לצאת והודיע לפואד אבו-נאדר כי בכוונתו לקרוא ברמקולים לתושבי המחנות להתרכז באזור האצטדיון כדי לעבור זיהוי.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 342.}} במכתב אישי שכתב רון בן ישי ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ב-20 בספטמבר, הוא תיאר את שראה באותו יום בשעה 8:00 בבוקר: אנשי הפלנגות "מריצים לפניהם שורה ארוכה של נשים, ילדים וזקנים, מהם שהיו מכוסים דם מהם בוכים וצועקים ומהם פניהם כבושות בקרקע. הם צעקו לעברנו, כי הופרדו מן הגברים שנלקחו על ידי הפלנגות לאיזשהו מקום. אנשי '[[הכוחות הלבנוניים]]' ניסו למנוע מאתנו לצלם ואף גירשו אותנו משולי המחנה. עוד אנו מתווכחים עם הפלנגות עצר קצין בכיר של צה"ל את התהלוכה. רמקול שהוצב על גג אחד הבתים קרא לנשים ולילדים לחזור לבתיהם. למליציות הנוצריות נאמר לעזוב את המקום. וכך, למעשה, הופסק הטבח".{{הערה|שם=אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343-340342.}} מאות פלסטינים מן המחנות רוכזו באצטדיון וקציני צה"ל חילקו להם חלב ועוגיות. במהלך זיהוי הגברים והחיפוש אחר מחבלים, נחקרו 44 גברים. איש מהם לא הזכיר את דבר קיומו של הטבח. רק במהלך אותו היום החלו להתברר ממדיו. בשעה 11:30 סיפרו קציני צה"ל לאלוף דרורי על הדיווחים ששמעו מפי עיתונאים שנכנסו למחנות ודרורי הורה להקפיד שחיילי צה"ל לא יכנסו לשם.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343.}} ראש הממשלה [[מנחם בגין]] שמע על הטבח לראשונה רק באותו יום ב-5 אחה"צ, בהאזינו לשידורי ה-[[BBC]] - תחנת השידור הבריטית.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 344.}}
 
===לאחר הטבח===