נהר – הבדלי גרסאות

* '''מכתשות''' הן שקעים בקרקעית הנהר הנוצרות בדרך כלל למרגלות [[#נסיגת מפלים|מפלים]]. המכתשת מאורכת בדרך כלל, ובתוכה נוצרות [[מערבולת|מערבולות]]. מכיוון שהשחיקה העיקרית היא באמצע המערבולת ולא בחלקה העליון, בדרך כלל רחבה המכתשת בחלקה הפנימי יותר מבשפתה. לעתיםלעיתים, מתרחבות שתי מכתשות סמוכות בחלקן הפנימי יותר מבעליון, ומתחברות. במקום זה, נותר לאחר זמן גשרון אבן על פני האפיק.

* '''עלמות''' הן מעין עמודים הנוצרים לרוחב הנהר, בדרך כלל על מדרון הגדה, כשבראשם יש לעתיםלעיתים קרובות גוש אבן קשה, הרחב מעט יותר מהעלמה עצמה. גובהן של העלמות עשוי להגיע עד כ-20 מטרים, וזווית הצד שלהן בין 70 ל-90 מעלות. העלמות מופיעות תמיד בקבוצות, ובדרך כלל בשורות. סבורים, כי העלמות נוצרות מערוצים מקבילים היורדים במדרון גדת הנהר, ולאחר זמן מתחברים במספר מקומות, והמים שוחקים אותן והופכים אותן לעגולות.

השקעת הטעונת מהווה אחד מהגורמים העיקריים בעיצוב צורתו של הנהר. לפעמים שוקעת טעונת באמצע הנהר, במקום שבו מהירות המים נמוכה מעט, ובייחוד בזמן שפל של הנהר, ומצטברת במקום זה ערמה. ערמה זו מאטה עוד יותר את מהירות המים המתחככים בה וקצב ההשקעה עולה. לעתיםלעיתים עשוי קצה הערמה לצוץ מעל המים, וצמחים שונים יתפתחו עליה ויחזקו אותה. לאחר שהערמה התייצבה, תמשיך הטעונת לשקוע עליה, בעיקר בצידה הפונה אל מורד הנהר, שכן בצד זה נמוכה מהירות המים מהצד הפונה אל המעלה. לאחר זמן מה, תהפוך הערמה ל'''[[אי]]''', שצורתו מוארכת, וצדו התחתון מחודד מעט יותר מהעליון. ישנם נהרות בהם מצויים איים רבים, והנהר זורם סביבם בזרועות נפרדות. נהר כזה, נקרא '''נהר פזרות'''.

החומר הנסחף בנהר שוקע בהדרגה באפיק, כשהחלקיקים הגדולים יותר שוקעים במעלה הנהר והקטנים יותר מגיעים למקום נמוך יותר ולעתיםולעיתים עד לבסיס הסחיפה. כמו כן, משתנה צורתם של האבנים על ידי זרם המים; הם נעשים חלקים יותר, ועגולים יותר. היחס בין אורכה של האבן המושקעת לבין רוחבה ועובייה נקרא '''מקדם סגלגלות'''. חקירתם של צורת וגודל חלקיקי הסחף האלוביאלי נקראת [[גראנולומטריה]], והיא נותנת מידע רב על זרימת הנהר ועל צורת התפתחותו.

[[אגן ניקוז|אגן הניקוז]] (או '''אגן ההיקוות''') של הנהר הוא כל האזור שמימיו מנוקזים על ידי הנהר, כלומר זורמים אל הנהר. הקו המפריד בין שני אגני ניקוז נקרא [[קו פרשת המים]]. אגני ניקוז רבים מחולקים לאגני ניקוז קטנים יותר, שכל אחד מהם מזין יובל אחר בנהר, או שני פלגים הנשפכים לאותו הנהר. קו פרשת מים המחלק בין שני נהרות הנשפכים למקום אחד, נקרא קו פרשת מים מקומית. לעתיםלעיתים קורה שנהר [[סחיפה לאחור|סוחף]] ומפרק את קו פרשת המים, ומים שהיו זורמים לנהר אחד, מתחילים לזרום בנהר אחר. תהליך זה, נקרא [[כיבוש נהר]]. אפשר להבחין בקלות בנהרות שנכבשו על ידי מקום הכיבוש בו נוצרת בדרך כלל "ברך" - [[זווית חדה]]. צורה אחרת המרמזת על כך שנהר זה נכבש, היא אפיק עמוק ומפותח, המנקז אגן קטן במיוחד, שלא סביר שמימיו יכלו ליצור אגן כזה. במקרים אלו, סביר שהיה לנהר אגן גדול יותר, אלא שהוא נכבש לאחר עיצוב האפיק.

לעמק הנהר צורות מגוונות, הנוצרות על ידי הסחיפה. הסחיפה מתחלקת לשני כיווני פעולה: [[התחתרות לעומק]] (אנכית), המעצבת את עומקו של עמק הנהר, ו'''ארוזיה לטרלית''' (אופקית), המעצבת את רוחבו של העמק. ישנם עמקים שחתכם צר, וקרקעיתם היא בעצם קרקעיתו של הנהר - האפיק עצמו. גדות האפיק, הם בעצם מדרונות העמק. לעומתם, קיימים נהרות בהם העמק רחב, ונקרא '''כיכר עמק'''. בתוך כיכר העמק, נמצא האפיק עצמו, ומשני צידיו - '''פֶשֶט''', מקום המתכסה מים לעתיםלעיתים קרובות, כאשר הנהר גואה.

למעשה, נהר בעל תכונות כאלו נדיר ביותר, וכמעט כל נהרות העולם הם בעלי '''צדודית דינמית'''. הצדודית הדינמית משתנה כל העת לפי גאותו ושיפלו של הנהר, לפי כמות הטעונת המשתנה ולפי גורמים אחרים. עם זאת, צורת צדודיתו של נהר זה אחידה פחות או יותר, אם מסתכלים על הנהר בטווח גדול של זמן. צורתה הממוצעת של הצדודית היא הצורה המתאימה ביותר להעברה יעילה של המים והסחופת לתנאיו של נהר זה. צורה כזו, בה צדודיתו של הנהר אחידה יחסית, על אף שינוייה הקטנים, נחשבת כצורה האידאליתהאידיאלית, ונקראת '''צדודית מותאמת'''.

לעומתה, קיימת '''צדודית מופרעת'''. הצדודית המופרעת אינה מתאימה להעברה יעילה של המים בנהר עקב [[מפל מים|מפלים]] ואשדות. ה'''מפלים''' הם מקומות שבהם נופלים המים על פני קיר זקוף, והם נוצרים בנחל עקב אי אחידות באפיק. לעתיםלעיתים נובע הדבר משינויים טקטוניים - שברים ונקעים של קווי [[העתק]], אך רוב המפלים נוצרים עקב שינויים ליתולוגיים - שינויים באופי המסלע. בדרך כלל נגרם הדבר במקום שבו עובר הנהר ממסלע קשה למקום בעל מסלע רך יותר, שובר אותו, וצונח ממקומו לשכבת הסלע הבאה. מפל נוצר גם במקומות שבהם אפיק גבוה נשפך לתוך נהר בעל אפיק נמוך יותר בצורה משמעותית. אפיק כזה, הגבוה מן הנהר אליו הוא נשפך, נקרא '''אפיק תלוי'''. אפיקים תלויים נוצרים כאשר בנהר הגדול עוברת כמות מים הגדולה בהרבה מזו שבאפיק העליון. חלק מאפיקים תלויים אלו, נוצרו על ידי ה[[קרחון|קרחונים]] הגדולים שנעו בנהרות בתקופת ה[[פליסטוקן]]. ה'''אשדות''' נוצרים בנסיבות דומות, ההבדל בינם לבין המפלים הוא בכך שהמפלים זקופים, ומים נופלים בהם נפילה חופשית, ואילו האשדות בעלי שיפוע, לעתיםלעיתים מתון, המתמשך על פני מרחק אופקי רב - לעתיםלעיתים עד מספר קילומטרים.

במקביל לתהליך התארכותו של הפיתול, נסחפת במיוחד גדתו התחתונה של הנפתול (הפונה לכיוון מורד הנהר), דבר הגורם לנפתול להתעקל, ולשני צדדיו של הנפתול, הנקראים '''רגלי הנפתול''', להתקרב זה לזה. המקום הנותר בין רגלי הנפתול, נקרא '''צוואר הנפתול'''. עם התקדמות הנפתול, ויצירתו של צוואר צר במיוחד, עשוי צוואר הנפתול להיפרץ על ידי המים, בדרך כלל בשעת גאות הנהר, ולנהר תישארנה בנקודה זו שתי זרועות שביניהן אי. כיוון שדרכו של הנהר בנפתול הארוך ארוכה יותר, ולכן שיפועה קטן יותר, נמוכה בה מהירות הזרימה ביחס לנפתול הקצר, ותחל השקעת סחף בפתחי הנפתול - דבר שיביא בסופו של דבר להתנתקות הנפתול מהנהר עצמו, וליצירת '''ימת נפתול''', שתאגור מים עומדים עוד זמן רב עד להתייבשותה המלאה. במקרים אחרים, עשוי הנהר להישאר כשהוא זורם בשתי זרועות, ולעתיםולעיתים אף בצורת נהר פרזות שבו איים רבים.

לעתיםלעיתים נוצרות על גדות הנהר '''סוללות גדה'''. הסוללה היא מעין ערמה מוגבהת של סחף, שצידה הפונה אל הנהר תלול, וצידה השני, הרחוק מן הנהר בעל מדרון מתון. הסוללה נוצרת כאשר הנהר עולה על גדותיו בשעת הגאות, ומציף את הפֶּשֶט שלו. עקב הירידה החדה במהירות זרימת הנהר, הנובעת מהגדלת העומק ושינוי הכיוון של הזרימה המקומית מאורך הנהר לכיוון רוחבו, שוקע הסחף הנישא על ידי הנהר על הגדה, כשצדו הפונה אל הנהר נסחף חזרה ויוצר מדרון תלול. גובהה המקסימלי של הסוללה, מציין בעצם את הגובה המקסימלי אליו מגיע הנהר בעת הגאות.

לעתיםלעיתים אין ההפרש בין שתי מדרגות סמוכות אחיד, והוא נהיה רחב או צר יותר לקראת מורד הנהר, ולעתיםולעיתים המדרגות אף מתלכדות. שינויים כאלה בגובה המדרגה נוצרים בדרך כלל עקב שינוי בעוצמת ההעמקה במורד הנהר או שינוי במשך הזמן של ההעמקה. שינויים כאלה נובעים בדרך כלל מתוספת משמעותית במי הנהר בגלל שינויי אקלים או יובלים הנשפכים אליו, או בגלל חלחול משמעותי של מי הנהר.

[[שפך נהר]], הוא המקום שבו נשפך הנהר ליעדו; אם זה לים או לאגם, שפך הנקרא '''שפך ראשי''', ואם זה לנהר אחר, שפך הנקרא '''שפך משני'''. לעתיםלעיתים רבות, זורם הנהר משך קילומטרים אחדים במקביל לקו החוף או הנהר אליו הוא מתחבר, ורק אחר כך הוא מגיע לשפכו. מקום כזה, נקרא '''שפך דחוי'''.

במקום שפכו של הנהר, נוצרת עם הזמן ערמה של סחף. צורתה של הערמה, הנקראת [[מניפת סחף]] נראית בדרך כלל כמשולש או כחלק של קונוס רדוד. שיפועה של המניפה נע בין 5 ל-10 מעלות. כאשר ממשיכה מניפת הסחף של הנהר ומתארכת גם תחת מי הים אליו נשפך הנהר, נוצרת במקום [[דלתה]]. הדלתה יכולה להיות מוצפת כולה, או שיהיו בה מספר ערוצים המגיעים לים כל אחד בדרכו. כאשר נוצרת דלתה בעלת מספר ערוצים, מפתח לעתיםלעיתים כל ערוץ מניפת סחף משלו, עליה עשויה להתפתח אחר כך דלתה, והדלתה הראשית תהפוך לדלתה בעלת זרועות. במקומות שבהם עובר בים זרם תת-ימי סמוך לשפך, עשוי הזרם למשוך חלק מהסחף, להאריך את הדלתה למניפה צרה ומארכת, כשבינה ובין החוף נותרת [[לגונה]] צרה וארוכה. לעתיםלעיתים נסגרת הלגונה סופית על ידי מניפת הסחף, ומימיה הופכים עם הזמן להיות מתוקים, עקב ניתוק הקשר עם הים ושקיעת ה[[מלח (כימיה)|מלח]]ים.

קיומם של צמחי המים, תלוי הרבה בטיב מי הנהר; בכמות ה[[חמצן]] המומסת בהם, בשיעור חומרי המזון במים, ומהירות זרימתו של הנהר. צמחי המים והצמחים המתאימים להצפה מתאפיינים ברקמות אוורור בצמח, המאפשרות לו לנשום תחת המים, ריבוי של [[כלורופלסט]]ים ברקמות הצמח החיצוניות, מערכות הובלת מים חלשות יותר, מערכת [[שורש (בוטניקה)|שורש]]ים חלשה יותר, ולעתיםולעיתים חסרה לחלוטין. כמו כן, מתאפיינים צמחי המים בתקופות צמיחה מאוחרות יותר ובכושר [[רבייה וגטטיבית|רבייה וגטטיבי]] (ריבוי באמצעות התפתחות מניצני רבייה בענפים או בשורשים).

חסרי חוליות נוספים המצויים בנהר הם [[רכיכות]] ו[[סרטנאים]] שונים. כמו רוב ה[[אוטוטרוף|יצרנים]], לעתיםלעיתים קרובות גם חסרי החוליות בנהר תלויים בזרם, לצורך אספקת חמצן ומזון. חשיבותם של יצורים אלה ב[[שרשרת המזון]] היא רבה, הן כ[[הטרוטרוף|צרכנים]] והן כטרף.

[[דג]]ים הם ככל הנראה בעלי-החיים הידועים ביותר בנהר. היכולת של מין מסוים של דג לחיות במים זורמים, תלויה במהירות בה הוא יכול לשחות, ובפרק הזמן בו הוא יכול להמשיך לשחות באותה מהירות מקסימלית. יכולת זו משתנה מאוד בין מינים שונים, וקשורה לבית הגידול בו הדג יכול לשרוד. שחייה רצופה צורכת כמויות אדירות של אנרגיה, ולכן דגים מבלים רק זמן מועט בתוך זרם המים. רוב הזמן הם נשארים בקרבת הקרקעית או הגדה, מאחורי מעצורי זרימה, כשהם מוגנים מפני הזרם; הם שוחים בזרם רק לצורך אכילה או החלפת מיקום. מינים מסוימים הסתגלו למחיה על הקרקעית בלבד, ולעולם אינם חוברים אל זרם המים. דגים אלה בעלי צורה שטוחה, ולעתיםולעיתים קרובות עיניהם נמצאות מעל הראש, כדי לסקור את השטח שמעליהם. לחלקם יש גם איברי חישה מתחת לראש, המסייעים לחוש את הקרקעית.