ראש השנה – הבדלי גרסאות

מקור המנהג בדברי האמורא [[אביי]] בתלמוד, המציין שיש לאכול "קרא" ([[דלעת]] או [[קישוא]]), "רוביא" (מין [[שעועית]], או [[חילבה]]), "כרתי" ([[כרישה]]), "סלקא" ([[סלק]], [[תרד]] או עלי [[מנגולד]]) ו"תמרי" ([[תמר (עץ)|תמרים]]). בתקופת ה[[גאונים]] מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. היסוד לאכילת מזונות שמנים ומתוקים קדום מאוד, וכבר ב[[ספר נחמיה]] מוזכר שעזרא ונחמיה הורו לעם בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" ({{תנ"ך|נחמיה|ח|י}}).

 

 

נוסף על כך נמנעים מאכילת מאכלים מסוימים. מנהג קדום מתקופת הגאונים הוא להימנע מאכילת מאכלים חמוצים. מנהג נוסף שמקורו ביהודי אשכנז הוא הימנעות מאכילת אגוזים מחמת שני טעמים: האחד, שהאגוזים מרבים ליחה, וקיים חשש שיטרידו את המתפללים בזמן התפילות; ונימוק נוסף הוא כיון שאגוז הוא ב[[גימטריה]] "חטא" (בלי האות "א" שאינה נשמעת בקריאה), ומן הראוי להימנע בראש השנה מכל דבר המזכיר חטא{{הערה|1=[[מהרי"ל]] הלכות שופר סימן ב, רמ"א סימן תקפג סעיף ב}}.