תעמולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 1:
[[קובץ:Iwantyou.jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[כרזה|כרזת]] תעמולה מראשית המאה ה-20, עם דמותו של [[הדוד סם]], שמטרתה לשכנע אנשים להתגייס ל[[צבא ארצות הברית]].]]
'''תעמולה''' (לעתיםלעיתים נעשה שימוש במונח הלועזי '''פרופגנדה''') היא צורת [[תקשורת]], בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על [[התנהגות]]ו או [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדותיו]]. החל מהעידן המודרני, אמצעים עיקריים לתעמולה הם [[אינפוגרפיקה]] ושימוש ב[[כלי תקשורת]].
 
ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]] הפכה התעמולה לנשק רב חשיבות בהתמודדותם של אישים פוליטיים ו[[מפלגה|מפלגות]] על [[דעת קהל]]. לכל תעמולה קיים גורם פוליטי כלשהו (מפלגה, [[תנועה חברתית]], [[תנועה פוליטית]], מוסד ציבורי, התארגנות אזרחית וכדומה), אשר מעוניין בקידום רעיון מסוים הקשור להתרחשות ה[[חברתי]]ת (העלאת קרנה של דמות פוליטית, דעה מסוימת כלפי תוכנית מדינית או [[כלכלה|כלכלית]], [[זכויות האדם|זכויות אדם]], וכו'). לכל תעמולה קיים '''ציבור יעד''' או '''[[קהל יעד]]''' מסוים (ציבור זה עשוי להיות החברה כולה). להתאמת התעמולה לאופיו של קהל היעד חשיבות רבה להצלחתה של התעמולה. עיקרון זה מתייחס הן למבנה ציבור זה (צורת הארגון החברתי שלו) והן לייחודו ה[[תרבות]]י (ערכים, מצב כלכלי, שפה, הבנה פוליטית וכו')
שורה 24:
כל האמצעים הנ"ל מתבססים על משיכת '''תשומת לב''' רבה ככל הניתן לאמצעי התעמולה. גורם זה הוא רב חשיבות בבחירת אמצעי התעמולה ותוכנה, והוא מותאם לרוב לנטיות ציבור-היעד.
 
גורם אחר שנעשה בו שימוש לעתיםלעיתים הוא '''הפגנת כוח''': ניצול תכונתו של ההמון להתקבץ סביב כוח חברתי גדול, על ידי יצירת תחושת עוצמה ביחס לרעיון המקודם. במובן זה עשויה לשמש תהלוכה רחבה כהפגנת כוח מובהקת אשר מטרתה להביא לקידום רעיון על ידי חשיפת כמות תומכים גדולה באותו רעיון.
 
במסגרת הפגנת הכוח בתעמולת [[בחירות]] משתמשים לעתיםלעיתים ב[[סקר]]י [[דעת קהל]] שונים בפרסומם ובהתייחסות אליהם באופן התואם את מטרות התעמולה.
 
היכולת של התעמולה לחשוף את עוצמתו היחסית של הרעיון המקודם על-ידה, קובעת לרוב את יעילותה של התעמולה, להצלחה או לכישלון.
שורה 77:
מחקרים אלו הצביעו על מערך מורכב יותר של השפעת התעמולה. בהתאם לכך גובשה גישה אחרת בידי החוקרת הגרמנייה [[אליזבט נואלה-נוימן]] במאמר משנת [[1974]], שתיאר את [[ספירלת השתיקה|'''הספירלה של השתיקה'''.]]
 
על פי תיאור זה קיים פרסום קבוע פחות-או-יותר של דעה מסוימת באמצעי תקשורת ההמונים. תקשורת ההמונים מציגה דעת קהל, אשר בפועל היא לא בהכרח דעת הקהל האמיתית והנכונה. בעקבות פעולה זו היא משפיעה על התקשורת הבין-אישית, בכך שהיא מצמצמת את הנכונות לבטא דעות מנוגדות לקונצנזוס התקשורתי (או לדעת הקהל המוצגת). תהליך זה מביא להשתקת דעות חורגות מהקונצנזוס במסגרת התקשורת הבין-אישית במעגלי שיחה מצומצמים. ייתכן ודעתו של הפרט היא בפועל כן דעת הרוב, אך כאמור הפרט תופס את דעת הרוב, דעת הקהל, על פי מה שמשתקף לו מתקשורת ההמונים, ומספיק שהתקשורת תציג בפניו דעה אשר נוגדת את דעתו שלו הוא יאמין כי הוא במיעוט. דבר זה משפיע על אורח מחשבתו של הפרט, הוא ייפחד להביע את דעתו בקול מחשש לנידוי חברתי, ולעתיםולעיתים אף ישנה את דעתו על פי תפיסתו את דעת הרוב.
 
תהליך זה מכונה 'ספירלי', משום שהוא מתגבר עם הזמן בלא להגדיל את מידת התעמולה המופעלת.