פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: אידיאל, לעיתים, הספרייה
 
===בחרות===
באותה שנה, שנת [[1915]], התקבל שלום ללימודים ב[[אוניברסיטת ברלין]], שבה למד [[מתמטיקה]] למשך חמישה סמסטרים. ביולי 1915 פגש לראשונה את [[ולטר בנימין]], ונרקמה ביניהם חברות עמוקה ("החשובה ביותר בימי חיי", לפי שלום),{{הערה|1=שלום, מברלין לירושלים, עמ' 72.}} שנמשכה עד מותו של בנימין בשנת 1940. באותה שנה גם רכש את '''[[ספר הזוהר]]''', והחל לראשונה לרשום רשימות על ה[[קבלה]]. כמו כן ערך עם חברו [[אריך בראואר]] את כתב העת "המשקפיים בכחול לבן" (Die Blauweisse Brille), ובו התייחסו למלחמה מזווית יהודית וציונית, אך [[קומדיה|קומית]] והיתולית. כל אותו זמן המשיך להתגורר בבית הוריו. אלא שב-14 בפברואר [[1917]], בעקבות מאסרו של אחיו ורנר, פרץ ויכוח חריף בין האב לשלום. בתגובה להערה של שלום על דברי אביו, נתקף האב בחמת זעם והודיע כי קצה נפשו בשני בניו, האחד [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטי]] והשני ציוני, וראה בפעילותם חתירה נגד גרמניה ונגד המלחמה. הוא הבהיר לשלום כי מאחר שהוא כבר בן עשרים, אין הוא מחויב לתמוך בו כלכלית. למחרת היום שלח לו מכתב מנוסח ברשמיות, בדואר רשום, שבו הודיע לו שעליו לעזוב את הבית ב-1 במרץ, ושמלבד 100 [[מארק גרמני|מארק]] שיועברו לחשבונו הוא לא יראה עוד פרוטה מאביו. כשלושה חודשים אחר כך, ב-12 במאי 1917, נענה האב לבקשת שלום לסיוע במימון לימודיו באוניברסיטה, אך התנה את עזרתו בהתחייבותו של שלום שלא לעסוק בפעילות ציונית. שלום סירב לקבל תנאי זה וכתוצאה מכך נאלץ לחפש מקור פרנסה זמני.{{הערה|1=למכתביו של האב לשלום, ראו מכתבים 1 - 2, עמ' 11–12, בספר גרשם שלום ואמו; למכתבו של שלום לדודתו קטה שיפאן (ממנו ניתן להסיק על תגובתו של שלום לתנאי אביו) ראו מכתב 3, עמ' 12–13, באותו הספר; יוער כי אביו התנה את הסיוע הכספי באי מתן ביטוי מוחשי, מצד שלום, להשקפות אנטי-גרמניות (מכתב 2), ושלום הוא שפירש זאת כבקשה לדיכוי פעילותו הציונית (מכתב 3).}} מאוחר יותר התפייסו השניים, ואביו מימן את לימודיו ואת כל הוצאות מחייתו עד שעלה לארץ ישראל, אך התמיד בסירובו לקבלו חזרה לביתו.{{הערה|1= ראו שלום, שלום ואמו. במכתבים רבים מפרטת אמו (ולעתיםולעיתים רחוקות גם אביו) את הכספים שנשלחו אליו ושלום עצמו מאשר קבלתם ולעתיםולעיתים מבקש תוספת בשל הוצאות מיוחדות (ראו למשל: מכתבים 4, 5, 6, 13, 20, 21, 22, 26, 53 ומכתבים רבים נוספים). ראו עוד אצל: שלום, מברלין לירושלים, עמ' 89 ו-103. וגם [[עמוס אילון]], "[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני, יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743–1933]]" (תרגום מאנגלית: דני אורבך), תל אביב: הוצאת דביר, 2004, עמ' 331.}} בינתיים, ממרץ 1917 ועד יוני 1917, עבר שלום להתגורר ב[[פנסיון שטרוק]], שרבים מפוקדיו היו יהודים ציונים שאהדו את [[פועלי ציון]]. שם פגש לראשונה את [[זלמן שזר|זלמן רובשוב (שז"ר)]], אשר עודדו ללמוד [[יידיש]] ואחר כך סייע לו במציאת עבודה כ[[מתורגמן]] מיידיש לגרמנית, לשם מימון הוצאות מחייתו. בשנת 1918 פורסם ספרו הראשון, תרגום של המהדורה השנייה והמתוקנת של ספר '''יזכור''' לחברי [[תנועת הפועלים]] הציונית שנפלו על משמרתם בארץ ישראל.{{הערה|1='''Jiskor''', ein Buch des Gedenkens an gefallene Wächter und Arbeiter im Lande Israel. Berlin, Jüdischer Verlag, 1918.}} על אף העובדה שבספר נכללו מאמרים מאת [[דוד בן-גוריון]], [[י"ח ברנר]] ו[[ר' בנימין]], סירב שלום לחתום על הספר, ובמקום זאת חתם N.N.{{D}} (פלוני), מאחר שלא הסכים להיות מזוהה עם "משפטים אחדים בעלי צליל מילטריסטי" שהופיעו בספר.{{הערה|1=שלום, מברלין לירושלים, עמ' 95–96. ראו גם פריט 11, עמ' 7, אצל משה קטן, '''ביבליוגרפיה של כתבי גרשם שלום''', מוגש לגרשם שלום במלאת לו שמונים שנה על ידי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והאוניברסיטה העברית בירושלים; ירושלים, תשל"ח (להלן: "קטן, ביבליוגרפיה"). ראו עוד שלום, שלום ואמו, עמ' 525.}} בין השנים 1915–1921 פרסם שלום בגרמנית מספר מכתבים ורשימות כלליות בנושאי יהדות וציונות.{{הערה|1=קטן, ביבליוגרפיה, פריטים 1–10 (פריט 9 הוא פרסום מחדש של פריט 8, שחלק ממנו הופיע מוקדם יותר בחלק מחוברות Die blau-weisse Brille, ראו פריטים 1–3, 5–6), 13–14 ו-19. עמ' 7–8. פריטים 8 ("תנועת נוער יהודית") ו-13 ("מכתב לד"ר זיגפריד ברנפלד") תורגמו מגרמנית לאנגלית, בקובץ מאמריו '''On Jews and Judaism in crisis''', Seleced essays (Edited by Werner J. Dannhauser), New York, 1976, עמ' 49–53; 54 - 60; פריט 8 תורגם גם לעברית, על ידי עדי נחמני, ופורסם תחילה ב'''שדמות''' - במה לתנועה הציונית, קובץ נ', חורף תשל"ג, ושוב בקובץ '''עוד דבר''', פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב, תש"ן-1989 (להלן: "שלום, עוד דבר"), עמ' 55–58.}} כמו כן, תרגם לגרמנית בשנים אלה יצירות נוספות, בהן הפיוט לחנוכה "[[מעוז צור]]" ויצירות משל [[חיים נחמן ביאליק]] ("הלכה ואגדה"), [[מהר"ם מרוטנברג|רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג]] ("[[שאלי שרופה באש]]") ו[[ש"י עגנון]] ("מעשה רבי גדיאל והתינוק").{{הערה|1=קטן, ביבליוגרפיה, פריטים 12, 15, 16 ו- 18; עמ' 7–8.}} באותה תקופה, בשנת 1920, פרסם את רשימתו הראשונה בנושא הקבלה.{{הערה|1=קטן, ביבליוגרפיה, פריט 17, עמ' 8, ?Lyrik der Kabbala. המדובר בביקורת שכתב ל- Der Jude (כתב עת בעריכת מרטין בובר), על הספר: '''Die Lyrik der Kabbala''', eine Anthologie, Wien u. Leipzig, 1920; מאת M. Wiener.}}
 
בחודש יוני 1917 גויס שלום לצבא, אך לאחר שלושה חודשים בלבד שוחרר בתואנה של אי-שפיות.{{הערה|1=האבחון הפורמלי היה: "שיטיון מוקדם" (Dementia praecox). לפי שלום, שלום ואמו, עמ' 16, הערת שוליים 1. על אף שביקש להשתחרר, לא היה שלום שלם עם הסיבה לשחרורו וחרד להשלכותיה על תדמיתו. ראו מכתב 5, אצל שלום, שלום ואמו עמ' 15–16, שבו מנסה אמו של שלום להרגיעו.}} לאחר שחרורו עבר ללמוד ב[[אוניברסיטת יינה]], שם למד [[מתמטיקה]] ו[[פילוסופיה]]. שנה מאוחר יותר, במאי 1918, בהשפעתו של ולטר בנימין, עבר ללמוד ב[[אוניברסיטת ברן]], שבה החל ללמוד [[שפות שמיות]] ופילוסופיה. בתקופה זו החליט שלום להתחיל בלימודי [[מדעי היהדות]] במקום לימודי המתמטיקה. לפיכך, החליט לחזור לגרמניה ובחר להמשיך את לימודיו ב[[אוניברסיטת מינכן]], שבה היה האוסף הגדול ביותר בגרמניה של כתבי יד עבריים.{{הערה|1=שלום, מברלין לירושלים, עמ' 127–128.}} במינכן למד מספטמבר [[1919]] עד מרץ [[1922]] לימודי פילוסופיה, ושם כתב את ה[[דיסרטציה]] על [[ספר הבהיר]], שאותו תרגם לגרמנית ופירשו. בשנת 1922 קיבל את תואר ה[[דוקטור]] באוניברסיטת מינכן בהצטיינות יתרה. שנה אחר כך פורסם ספרו '''Das Buch Bahir''', המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. על אף בחירתו בלימודי היהדות והעדפתם על פני לימודים אחרים, חש עצמו שלום כ[[יהודי חילוני|חילוני]] ובחר שלא לשמור מצוות. עם זאת, לא היה [[אתאיסט]]. הוא סבר כי עולם ללא אמונה ב[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] הוא עולם לא מוסרי, וכי יהדות ללא המסורת היהודית לא יכולה להתקיים לאורך זמן.{{הערה|1=שלום, שיחות, עמ' 41. ראו בעניין זה, סיפור שסיפר במלאת לו 60 שנה, על ספר תהילים שקיבל מזלמן שזר (אז רובאשוב) ביום גיוסו לצבא, ואותו שמר כל חייו, אצל {{דבר|שלמה גרודזנסקי|פגישות|1959/11/27|00604}}. וכן דבריו במאמרו, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/ZerShazar/ZerShazar05.pdf ימי נעורים עם ז. רובושוב], '''זר לגבורות''', קובץ מחקרים במקרא, בידיעת הארץ, בלשון ובספרות תלמודית, מוגש לר' זלמן שזר, נשיא המדינה, ביום הולדתו הפ"ג, עורך: ב"צ לוריא, ירושלים: הוצאת קריית ספר בע"מ, תשל"ג, עמ' יח-כא, באתר דעת.}}
לצד אוסף שלום בתורת הסוד היהודית, הועבר לבעלות הספרייה הלאומית גם [[ארכיון|ארכיונו]] האישי של שלום, הכולל, בין היתר, כתבי יד, תמונות, מכתבים ממנו ואליו, חומר ביוגרפי, רשימות, שירים, פואמות ויומנים אישיים שכתב במהלך חייו, חיבורים ומאמרים, חיבורים עליו, קטעי-עתונות ועבודות של תלמידיו.{{הערה|1=על פי [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/personalsites/Pages/archiveslist.aspx?Q=%D7%A9 פירוט באתר הספרייה הלאומית] ופריטים שנתפרסמו; מספרו של הארכיון בספרייה הלאומית הוא: (ר) ARC. 4º 1599,}} הארכיון הופקד בספרייה הלאומית על ידי אשתו פניה שלום בנובמבר 1987, ויומנים נוספים שלו הופקדו על ידה בספטמבר 1989.{{הערה|1=ראו [http://aleph.nli.org.il/F?func=direct&local_base=nnl01&doc_number=002633738 מידע על הארכיון] בקטלוג הספרייה הלאומית}} בשנים האחרונות מתפרסמים כאמור ספרים, המתבססים ברובם על הנמצא בארכיון, והכוללים את הביוגרפיה שלו, יומניו האישיים שכתב בנעוריו, יחסיו עם הסובבים אותו, מכתבים שכתב לאישים שונים ולבני משפחתו וצעדיו הראשונים בחקר הקבלה.{{הערה|1=ראו פירוט לעיל ברשימות הספרים שיצאו לאחר מותו, בעברית, באנגלית ובגרמנית.}}
 
על בסיס ספרות ביוגרפית זו, מתפרסמים מחקרים המנתחים את דמותו של שלום, כפי שהיא עולה מתוך ספרות זו ומחומר נוסף מהארכיון, ולעתיםולעיתים אף מתוך היכרות אישית של החוקר עם שלום (אם כחוקר-עמית ואם כתלמיד). חלק מן החוקרים נתלים בפרסומים הביוגרפים ובכתביו הלא אקדמיים של שלום, כדי להבין את הדרך אותה בחר להציג את הדברים, העולם ממנו הגיע והשפעתו של עולם זה על מחקריו ועל קביעותיו, ועל ידי כך לנסות ולהוכיח טענות משלהם בחקר המיסטיקה והקבלה, או לחלופין לנסות ולסתור הנחות יסוד שהניח בשעתו שלום.{{הערה|1=ראו למשל, אצל שביד, ביקורת, עמ' 11, שם כותב שביד כי "המוטיב האנטינומיסטי במיסטיקה היהודית היה אחד הגורמים העיקריים שמשכו את ליבו של ג"ש אל הקבלה... ייתכן שמצא באנטינומיזם הקבלי הד מבפנים ואף אישור מבפנים למרדו של היהודי המודרני נגד היהדות הגלותית... ואם תמצא לומר גם ביחסו של ג"ש אל חכמת ישראל בת זמנו ואל הפילוסופיה היהודית בת זמנו, היה הד לאותו דחף אנטינומיסטי, שבא לידי ביטוי בספונטאניות הדתית החיונית של המיסטיקאי". במקרה זה התבסס אומנם שביד, בין היתר, על מאמרים של שלום, שהתפרסמו בספר '''דברים בגו''', אולם נראה שהם מבוססים גם על הביוגרפיה האישית של שלום.}}
 
== מתלמידיו ==
* [[אפרים אלימלך אורבך]], על משנתו של ג. ש., '''[[מולד (כתב עת)|מולד]]''', א', תשכ"ח-1968, עמ' 437–441.
* י. רוזנצוייג, קבלה ומהפכה - על דרכו של ג. ש., '''מולד''', א', תשכ"ח-1968, עמ' 442–451.
* '''גרשם שלום - על האיש ופועלו: דברים שנאמרו ביום השלושים להסתלקותו''', ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ג-1983 (המאמרים המופיעים בספר: א"א אורבך, "גרשם שלום ומדעי היהדות", עמ' 7–16; יוסף בן שלמה, "מחקרו של גרשם שלום על הפאנתיאיזם בקבלה", עמ' 17–31; י' תשבי, "תרומתו של גרשם שלום לחקר הזוהר", עמ' 32–47; רבקה ש"ץ, פירוש החסידות כביטוי להשקפה האידאליסטיתהאידיאליסטית של גרשם שלום", עמ' 48–62; מלאכי בית אריה, "יחסו של גרשם שלום לספר ולספרייה", עמ' 63–70; נתן רוטנשטרייך, "על הגותו הלאומית של גרשם שלום", עמ' 71–86; א"א אורבך, "דברי סיכום", עמ' 87–88).
* [[אליעזר שביד]], '''מיסטיקה ויהדות לפי גרשם שלום''' - ניתוח ביקורתי, ירושלים: [[מחקרי ירושלים במחשבת ישראל]], מוסף ב', תשמ"ג-1983. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23363176}}
* [[אברהם שפירא (פצ'י)|אברהם שפירא]], "המורשה כמקור לתחייה: לזהותו הרוחנית של גרשם שלום", בתוך: גרשם שלום, '''עוד דבר''', פרקי מורשת ותחיה (ב), כינס וערך אברהם שפירא, תל אביב: [[הוצאת עם עובד]], תש"ן-1989, עמ' 13–26.
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/scholem/scholem-card-catalog/Pages/default.aspx סריקת הכרטסת של גרשם שלום]
* {{הארץ|מרים זדוף ונועם זדוף|גרשם שלום וראובן בריינין מסתפרים בירושלים|1.4604499|14 בנובמבר 2017}}
* סטפן ליט, [http://blog.nli.org.il/gershom_escha/ חליפות מכתבים בלתי-ידועה של גרשם שלום עם אשתו הראשונה אלזה-אֵשָה], באתר [[הספריההספרייה הלאומית]], נובמבר 2017
 
===הפניות===