סמכות – הבדלי גרסאות

לעתיםלעיתים מסוימות הסמכויות השונות מתנגשות אחת בשנייה ומחייבות את האדם לבחור את נאמנותו.

[[כריזמה]] היא דפוס של סמכות, בו תכונות לא-פורמליות של אדם מסוים, הנובעות מהקרנת תכונות הנהגה כגון ביטחון עצמי, ידע נרחב וכו'. הכריזמה מובילה לכך שהאדם המציית מוותר מיוזמתו על קביעת דפוסי התנהגותו ומאמץ את החלטותיו של בעל הכריזמה. לעתיםלעיתים רבות נעשה שילוב של כריזמה עם מניעי סמכות נוספים.

לעתיםלעיתים, בעיקר בתקופות קדומות יחסית, הסמכות האלוהית יוחסה לשליטים מסוימים, אשר היוו אלים בעצמם. שיטות כאלו היו נהוגות בממלכות עתיקות כגון [[מצרים העתיקה]].

אצולה ומלוכה היו נהוגות לעתיםלעיתים תכופות במהלך ההיסטוריה האנושית ועדיין קיימות במקומות מסוימים. שכבות אלו מייצגות את השלטון החילוני, ו[[משטר]]יהן מכונים [[מונרכיה]] ו[[פאודליזם]].

אחת התוצאות של חברה המבוססת על חוקים היא הופעת רשויות שונות, שהחשובה שביניהן היא דעת הקהל המייצגת את הלכי הרוח של הרחוב ורצונותיו. לעתיםלעיתים עלולים לבלבל בין מושג זה לבין המושג רשות העיתונות והתקשורת.

רעיון טוב הוא לתת לעיתונות, כרשות, מינוח מדויק יותר. דעת הקהל היא מילה נרדפת למונח רשות העיתונות, מכיוון שהיא מעניקה חסינות לאנשיה ולחבריה, דבר החסר לעיתונות בנסיבות יוצאות דופן ובמלחמות. על כן, המונח רשות, כפי שכינינו את עיתונות, הוא מגמה אידאליתאידיאלית יותר מאשר מציאותית.

סמכות זו נובעת מתוך הסכמה חברתית כי הידע מזוהה אך ורק עם האדם אשר למד אותו באופן מסוים, הנקבע כנורמה על ידי החברה. לעתיםלעיתים קרובות סמכות מקצועית מעוגנת בחוק, אך לרוב היא גם סמכות הפועלת במישורים לא-פורמליים, הנובעים מתחושת בורות של ההדיוט.

גישה אחרת מתארת בעל סמכות מסוים, כמייצג של עקרונות המוסר, ומזהה בין שני הגורמים. גישה זו לעתיםלעיתים משלימה את הקודמת והיא הגישה הנפוצה ביותר ביחס לסמכות.

ביטוי אחד של הבעייתיות בגישה זו הוא בכך שלאורך זמן נוצרים ארגונים המשותפים גושים חברתיים המייצגים "רוב" ו"מיעוט", שכן כל פרט שואף לקדם את האינטרס שלו, ויצירת קואליציה משרתת מטרה זו. מצב זה בעייתי שכן הוא נובע ישירות משיתוף הפעולה, אך למעשה, השיטה הליברלית יוצרת סמכות של הרוב על המיעוט. על מנת להימנע ממצב זה, לעתיםלעיתים נקבעים גבולות האמנה החברתית, ונוצר איזון מסוים בין היכולת של הרוב לסמכות, לבין תחרות פתוחה בין הפרטים.

בעייתיות נוספת בגישה זו היא שההחלטות על הארגונים המשותפים דורשות קיומה של מערכת היררכית ארוכה, בכך נוצרים לעתיםלעיתים קרובות מצבים בהם נוצרת צבירת כוח בתוך המערכת, המתבטאת ביצירת סמכות רגילה שמשקל הליברליזם בה קטן. כמו כן, מבנים רבים בחברה הליברלית נועדו ליצור באופן מכוון תחרות, גם על ידי הגבלת הסמכות של הרוב, וגם על ידי הגבלת הכוח היחסי של המנצחים בתחרות (לדוגמה: הגבלות [[מונופול]]יזציה).