הבדלים בין גרסאות בדף "נוגדן"

נוספו 4 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: לעיתים
(ויקישיתוף בשורה)
מ (בוט החלפות: לעיתים)
*{{עוגן|IgM}}'''IgM''': מופיעים כ'''פּנְטַמֵרִים''' (קבוצות בנות חמישה נוגדנים הקשורים האחד לשני) ומשמשים בעת מפגש ראשון עם אנטיגן. שיעורם בדם מכלל הנוגדנים הוא 6%. הם נמצאים לרוב על-גבי ממברנת תאי B נאיביים (תאי B בוגרים שטרם פגשו אנטיגן) ומשמשים כקולטן - במצבם זה הם מופיעים כנוגדנים בודדים ולא כפנטמרים. הם אינם עוברים את השליה. צורתם הפנטמרית מאפשרת להם ללכוד אנטיגנים באופן יעיל יחסית.
*{{עוגן|IgA}}'''IgA''': נוגדנים אלו מונעים היצמדות של חיידקים ווירוסים לממברנות מפרישות. אלו נוגדנים הנמצאים בכמות גבוהה מהרגיל אצל חולי [[צליאק]]. נוגדנים אלה מופיעים כ'''מונומרים''' (יחידות בודדות) בזרימת הדם, כ'''דימרים''' (זוגות)- כשהם מופרשים או כ'''טרימרים''' (שלשות). אחראים על ה[[רקמה|רקמות]] הפריפריאליות, ובעיקר על הרקמות ה[[ריר]]יות: [[עין|עיניים]], [[מערכת הרבייה]]: ב[[חלב אם]] ראשון (הקולוסטרום), [[מערכת העיכול]] ו[[מערכת הנשימה]]. אלו הם הנוגדנים הנפוצים ביותר בריריות, והיות ופתוגנים רבים חודרים לגוף דרך אזורים אלו, יש לנוגדני IgA תפקיד מרכזי במפגש הראשוני עם הפתוגנים. שיעורם בדם מכלל הנוגדנים הוא 13%. קיימים שני תת-סוגים: '''IgA1''' ו-'''IgA2'''.
*{{עוגן|IgE}}'''IgE''': נוגדנים הקשורים לתגובות [[אלרגיה|אלרגיות]]; הם גורמים להפעלה של [[תא פיטום|תאי פיטום]], [[תא דם לבן|תאי הדם הלבנים]] העיקריים הגורמים לתגובה אלרגית ולעתיםולעיתים ל[[תגובות יתר רגישות]] מסוג I. ריכוזם בדם הוא הנמוך ביותר, ולמעשה כמעט ואינו קיים: 0.002% מכלל הנוגדנים.
*{{עוגן|IgD}}'''IgD''': נמצאים לרוב על-גבי ממברנת תאי B נאיביים (או על סף הבשלה) ומשמשים כקולטן. ריכוזם בדם נמוך, כ-1% מכלל הנוגדנים. הם נמצאים בעיקר במערכת הנשימה ומשפעלים [[באזופיל]]ים.
 
* '''ניטרוּל ישיר''' של פתוגנים או של [[רעלן|רעלנים]]. היצמדות הנוגדן לממברנת התא של הפתוגן, המכילה בדרך-כלל מולקולות המסייעות לפתוגן לפלוש לתאי הגוף, מנטרלת יכולת זו של הפתוגן. נוגדנים הנצמדים לרעלנים מנטרלים אף הם את יכולתם של אלו לפגוע בתאי הגוף.
* '''אופסוניזציה של פתוגנים'''. הנוגדנים נצמדים לפתוגנים שפלשו ל[[מחזור הדם]] ומסמנים אותם. תאי הדם הלבנים מזהים ביתר קלות את הפתוגנים המסומנים, וה[[פגוציט]]ים שבהם מסוגלים כעת לבלוע את הפתוגן ולחסלו (לבצע '''פגוציטוזה'''). סימון הפתוגנים נקרא '''אוֹפּסוֹניזציה''' (Opsonisation) ופתוגנים שסומנו בדרך זו מכונים '''מופעלים'''. לחיידקים מסוימים מעטפת [[ריר]]ית הקרויה [[קפסולה (בקטריולוגיה)|קפסולה]] שמונעת לחלוטין פגוציטוזה ללא אופסוניזציה. ריכוז גבוה של פגוציטים נמצא ב[[טחול]], שבו מתבצע חלק ניכר מהפגוציטוזה של פתוגנים שהופעלו על ידי נוגדנים. זוהי הסיבה שאנשים שנאלצו לעבור [[כריתת טחול]] (בדרך כלל עקב [[טראומה גופנית]]) חשופים בצורה ניכרת לזיהומים של חיידקים בעלי קפסולה.
* '''אופסוניזציה של תאי גוף מודבקים'''. הנוגדנים נצמדים לתאי גוף אליהם פלשו חיידקים או נגיפים. [[תא NK|תאי NK]] מזהים את הנוגדנים, משחררים [[אנזים|אנזימים]] וחומרים רעילים המחוררים את ממברנת התא הנגוע וגורמים למותו. תהליך זה אינו מתרחש לעתיםלעיתים קרובות, שכן לא כל תא גוף שהודבק מייצר חלבוני ממברנה אשר מסוגלים למשוך נוגדנים.
* '''אופסוניזציה של תולעים''' שפלשו לגוף. תהליך זה מתבצע באופן בלעדי כמעט על ידי נוגדני '''IgE'''. הללו נצמדים לתולעת ומקיפים אותה מכל עבר. אאוזינופילים, ה[[גרנולוציט]]ים המתמחים בחיסול תולעים, מזהים את הנוגדנים, נמשכים ונצמדים אל התולעת ומשחררים אנזימים וחומרים רעילים הגורמים למותה.
* '''הפעלת [[מערכת המשלים]]'''.