דמות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאקדמון
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 4:
נהוג להבחין בין דמויות ראשיות ומשניות:
 
*'''[[פרוטגוניסט|הדמויות הראשיות]]''' הן הדמות או הדמויות שמופיעות הכי הרבה בסיפור. הן זוכות להבלטה ביצירה, והן מעסיקות במעשיהן, בגורלן ואף בעולמן הפנימי את תשומת לבו של הקורא, ולעתיםולעיתים אף מעוררת בו רגשי אהדה והזדהות.
*'''[[דמות משנה|הדמויות המשניות]]''' הן הדמויות שמופיעות בסיפור פחות מהדמויות הראשיות (עד כדי תפקידים קטנים ושוליים מאוד). הן מיועדות בעיקר לסייע לשאר מרכיבי הסיפור, ובכללן גם לדמויות הראשיות במישורים שונים, כגון: הנעת האחרונות לפעולה ובאפיונן באופנים שונים. דמויות משניות מסייעות גם בבניית הרקע החברתי והאנושי המשמש כבמת הסיפור, ולעתיםולעיתים עושה בהן המספר שימוש כדי להציג את הסיפור באופן הרצוי לו (ואז ניתן לדבר על '''הפונקציה של הדמות'''). דמות זאת מאירה את הדמות הראשית, מסייעת לאפיון הדמות הראשית. מעמדה וחשיבותה קטן יותר. בדרך כלל קיים קשר בין הדמות המשנית לראשית. קשר של הקבלה והשוואה. לעתיםלעיתים, תוך כדי ניגוד לדמות המשנית, ניתן לאפיין את תכונותיה של הדמות הראשית
*'''דמות עגולה''' היא דמות מורכבת ובעלת תכונות רבות. בדרך כלל היא דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. לפחות שתי תכונות שלה סותרות ושונות זו מזו.
*'''דמות שטוחה''' היא דמות פשוטה שלרוב נבנית סביב [[תכונה (אישיות)|תכונה]] אחת בלבד. לפעמים היא בעלת תכונות רבות, אך הן מאותו הסוג. הדמות השטוחה כפופה לתכונתה ולא מתפתחת.
שורה 25:
 
==שילוב של בדיון ומציאות==
הדמות היא בדרך כלל בדיונית, שנבראה על ידי מחבר הסיפור. לעתיםלעיתים נכתב הסיפור כ[[רומן מפתח]] - אף שהשמות המופיעים בו בדיוניים, ניתן לזהות מאחורי מעשי הדמויות אנשים בשר ודם שאליהם רמז המחבר.
 
במקרים אחרים משולבים ביצירה הבדיונית אנשים ממשיים. ספרו של [[גיירמו מרטינס (סופר)|גיירמו מרטינס]], "[[רציחות נוסח אוקספורד]]", כולל עלילה בדיונית וגיבורים בדיוניים, אך מסופר בו שאחדים מהגיבורים נוסעים ל[[קיימברידג']] כדי לשמוע את הרצאתו של [[אנדרו ויילס]] על ההוכחה שמצא ל[[המשפט האחרון של פרמה|משפט האחרון של פרמה]], ואחד מגיבורי הספר מביע חשש לחייו של ויילס, עקב סדרת רציחות שהתרחשה באוקספורד. בניגוד לכל שאר גיבורי הסיפור, אנדרו ויילס הוא מתמטיקאי נודע, שאכן הציג ביוני 1993 את הוכחתו בהרצאה שנתן בקיימברידג'. בסרט שהופק על פי הספר, "[[רציחות באוקספורד]]", הוחלפה דמותו של ויילס בדמות בדיונית, המוכיחה משפט בדיוני, "המשפט האחרון של בורמאט".