עינויים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏עינויים כאמצעי חקירה בישראל: שימוש בעינויים במשטרה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 1:
[[קובץ:Diverse torture instruments.jpg|ממוזער|250px|אוסף מכשירי עינויים]]
'''עינויים''' הם כל פעולה שבה [[כאב]] עז, לרוב גופני, אך לעתיםלעיתים נפשי, נגרם באופן מכוון לאדם. המניעים לעינויים מגוונים מאד, החל ב[[נקמה]], דרך [[איום]] ו[[ענישה]], סחיטת מידע וכלה ב[[סאדיזם]] לשמו, אם של המענה בלבד, או לשעשוע קהל גדול.
 
לאורך רוב ההיסטוריה עינויים היו נפוצים מאד בעולם כולו, וכל אדם כמעט חזה בעינויים פומביים. הרקע לעינויים השתנה - מהקרבות [[קורבן]] אדם טקסיות שכללו עינויים ממושכים, המרת דת בכח, ענישת פושעים, לעתיםלעיתים בשל עברות של מה בכך דוגמת [[רכילות]], וכלה במחזות הרתעה פוליטיים - יהא הרקע אשר יהא, כמעט תמיד מתוארת תגובת הקהל למחזה הנורא כתגובה של עונג ושחוק{{הערה|שם=פ1|1= Steven Pinker: The Better Angels Of Our Nature, p129-p146.}}.
 
ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] פרץ זרם שהולך ומתגבר, בתהליך שעדיין נמצא בעיצומו, של סלידה מעינויים והוקעתם כמוקצים. הסיבות לשינוי שנויות במחלוקת, אך הנתונים המעידים על קיומו אינם בספק: אכן, כיום ברוב העולם, תגיב קבוצה אקראית של אנשים בגועל ובזעם על מחזה של עינוי אדם פומבי, ממין שהיה לחם חוקם של אנשי [[ימי הביניים]]{{הערה|שם=פ2|1= Steven Pinker: The Better Angels Of Our Nature, p133-p139.}}.
שורה 32:
==שיטות עינויים כאמצעי חקירה==
 
לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בקשת רחבה של טכניקות עינויים, בדרגות חומרה ומורכבות שונות. השימוש בעינויים יכול לבוא לידי ביטוי דרך הפעלת לחץ פיזי ופסיכולוגי, לחוד, או לסירוגין. החזקת המעונה בתנוחות כואבות, חשיפתו לתנאי חום וקור ו[[אונס]] הן מספר מצומצם מן הדרכים המגוונות שבאמצעותן מפעילים עינויים כלפי בני אדם. עינויים פסיכולוגיים הם בעלי הגדרה מעורפלת יותר מעינויים פיזיים, ולעתיםולעיתים קשה לבצע הבחנה בינם לבין שיטת חקירה תקינה. העינוי הפסיכולוגי כולל הפעלת לחץ נפשי קיצוני תוך שימוש בלעג ארסי, קללות, איומים והפחדות. במסגרת העינוי חשוף המעונה ליחס משפיל, הגורם לו תחושת [[חוסר אונים]] קיצונית, דבר אשר עלול להוביל ל[[טראומה נפשית|טראומה]].
 
==שיטות הוצאה להורג בעינויים==
שורה 64:
 
===עינויים כאמצעי חקירה בישראל===
ה[[שב"כ]] משתמש לעתיםלעיתים בעינויים, במקרים שמוגדרים "[[פצצה מתקתקת]]", כלומר מצב שבידי הנחקר יש מידע שעשוי לסייע במניעת פיגוע שכבר הוחל בביצועו.
 
השימוש בעינויים על ידי השב"כ נידון בוועדת החקירה לעניין שיטות החקירה של השב"כ בנושא [[פעילות חבלנית עוינת]] בראשותו של השופט [[משה לנדוי]], משנת [[1987]] ([[ועדת לנדוי]]). הוועדה שהוקמה בעקבות פרשת קצין [[צה"ל]] [[עיזאת נאפסו]] התירה בין השאר הפעלת שיטות חקירה הכוללות "מידה מתונה של לחץ פיזי" מתוך "[[סייגים לאחריות הפלילית#הגנת הצורך|הגנת הצורך]]". יותר מאוחר ([[1999]]) [[בג"ץ העינויים|שלל בג"ץ]] אמצעים כגון '''טלטולים''', שיטת חקירה באמצעות עינויים שהייתה נהוגה בשב"כ, שבה קושרים אדם לכיסא ומטלטלים אותו. בעקבות עתירות של [[הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל]], [[האגודה לזכויות האזרח]], [[המוקד להגנת הפרט]] ועוד נגד מדינת ישראל, נפסק כי שיטה זו פסולה.