רחוב שינקין – הבדלי גרסאות

הרחוב היה רחובה הראשי של שכונת [[מרכז בעלי מלאכה (שכונה)|מרכז בעלי מלאכה]], שהוקמה על ידי מנחם שינקין ב-[[1913]]. הרחוב נקרא על שמו של שינקין בשנת [[1925]]. בתחילת שנות ה-30 נפתחו ברחוב חנויות רבות וגם בית דפוס של [[הוצאת אמנות]], בניגוד לתוכנית המתאר שייחדה את הרחוב למגורים. העירייה נקטה צעדים נגד החנויות ברחוב{{הערה|{{דואר היום||על פתיחת חנויות בלי רשיון|1934/10/11|00621}}{{ש}}{{דבר||לענין החנויות ברחוב שינקין|1934/11/11|00401}}{{ש}}{{דואר היום||ישיבת מועצת העירייה|1934/11/08|00602}}}}. בשנת 1935 נענתה העירייה ללחץ הסוחרים ובעלי הבתים והתירה פתיחת חנויות ברחוב. כן פעלה להרחבת הרחוב על ידי דרישה להכנסת הבתים החדשים הנבנים מטר נוסף פנימה{{הערה|{{דואר היום||רחוב שיינקין - אזור חנויות|1935/07/30|00503}}}}.

 

 

באזור רחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים ו[[חרדים]], חלק גדול מהם [[חסידות גור|חסידי גור]], שנשלחו על ידי ה[[אדמו"ר]] של החסידות לשליחות במקום, וכן חסידי [[בעלזא]] שבית הכנסת שלהם שוכן ברחוב אחד-העם בין הרחובות שינקין ובלפור. האוכלוסייה הדתית והחרדית חיה לצד האוכלוסייה החילונית במקום ללא עימותים כלשהם. ב[[בית כנסת גאולת ישראל]] שמאחורי גינת שינקין שוכן בית [[חב"ד]] המרכזי של תל אביב, ומתקיימת בו פעילות בנושאי קהילה ומסורת במשך כל השנה ובעיקר בחגים.

בשנים 2011–2012 שיפצה עיריית תל אביב את הרחוב בעלות של כ-30 מיליון שקל. תוכנית הרחוב הוכנה על ידי משרד אדריכלי הנוף [[דן צור]] וליאור וולף.

 

 

הוויית הרחוב מתוארת בסרט "[[הבועה]]" של [[איתן פוקס]] ו[[גל אוחובסקי]], והרחוב מוזכר תכופות ביצירות [[אמנות]]; בשיר "לב זהב" (מילים ולחן: דני שושן) מתגאה [[שרית חדד]] כי "אין לי שגעונות סטייל שינקין פלורנטין". דוגמה בולטת אחרת היא השיר "[[גרה בשינקין]]" שביצעה להקת [[מנגו (להקה)|מנגו]] ב-[[1989]]. השיר מדבר על צעירה שגרה בשינקין ו"שותה ב[[קפה תמר]]", שהוא מבתי הקפה הוותיקים ברחוב, ובו יושבים אישים ידועים, רובם בני גיל הזהב. להקת ה[[פאנק (Punk)|פאנק]] "[[קוקו בלוף והיתושים]]" הקליטה את השיר "שינקין זה רחוב ללא מוצא". השיר מותח ביקורת על אורח החיים הנהנתני והמזויף של התושבים והמבקרים ברחוב.