אבן חן – הבדלי גרסאות

האבנים היקרות מקבלות את צבען מריכוז התחמוצת המתכתית שבהן. הן מצויות בעיקר ב[[סלע פרץ|סלעי פרץ]] ו[[צפחה]], ולעתיםולעיתים גם ב[[סלע משקע|סלעי משקע]]. ריכוזים גבוהים יחסית של אבני חן נמצאים ב[[דרום אפריקה]], [[גרמניה]], [[ברזיל]], [[מקסיקו]], [[טיבט]] ובארצות רבות אחרות. כאשר האבנים הן במצבן הטבעי הן נראות כמו אבנים רגילות. לאחר שמקלפים את קליפתם העשויה ממינרלים, ומלטשים אותם, מגלים את האבן המבריקה הנמצאת בפנים. ערכה הכספית של האבן נקבעת על פי משקלה ב[[קרט (יחידת משקל)|קרטים]]. זיהויה של אבן החן נקבע על ידי מומחים שיודעים להבחין בין סוגי המינרלים. ניתן ליצור אבני חן כאבני האודם, ה[[ברקת]] וה[[ספיר]], והיהלום באופן מלאכותי.

בקברים קדומים נקברו עם המת לעתיםלעיתים גם אבנים יקרות. את האבנים האלו מצאו הצלבנים ב[[ימי הביניים]] ולקחו אותם ל[[אירופה]], שם ייחסו לאבנים האלו כוחות [[קסם]]. לדוגמה, אבן ה[[ספיר]] נחשבה כמגנה מפני עוני. רק ה[[יהלום]], ה[[אודם]], ה[[ספיר]], ה[[ברקת]], ה[[אופאל]] וה[[אחלמה]] נחשבו לאבנים טובות ממש, וכל השאר נחשבו רק לאבנים טובות למחצה, או אבנים נחותות יותר.