אהרן בן אשר – הבדלי גרסאות

# הם טוענים שלא ברור עד כמה היה בן אשר שותף לכתיבת ספר "דקדוקי הטעמים" ועד כמה הביטויים המוזכרים בו אכן קראיים.

# [[דונש בן לברט]], הידוע בהתנגדותו העזה לקראים,{{הערה|בספר "תשובות דונש ל[[מנחם בן סרוק|מנחם]]", מבקר דונש את מנחם שפירש את המילה "[[מליקה|ומלק]]" כמו דעת הקראים, וכך כותב: {{ציטוטון|ופתרת ומלק את ראשו (ויקרא, א', ט"ו) עניין שחיטה הוא, אך שחיטת העוף, '''והעניין הרע הזה הוא עניין ראש המינים [[ענן בן דוד|ענן]]''' המחליק על תלמידי רבנן, ועל החכמים הראשונים והפותרים הקדמונים אשר ראו עבודת המקדש בעולות וזבחים, ואמרו כי המליקה היא מלאכת זולתי השחיטה, ומלאכתה לחתוך השדרה והמפרקת ביד ולא בסכין, והפסוק יורנו כי המליקה אינה כשחיטה, באמרו ומלק את ראשו ולא אמר ומלק אותו, ולא ומלקו, ואם תאמר הלא שחיטה בצואר והצואר קרוב מן הראש, אומר ולו הייתה בראש לא תועילך התשובה הזאת מאומה, כי השחיטה אם תהיה בראש לא יפול שם ממלאכתה כי אם על הפגר כולו, כאשר הוא אומר בכל שחיטה ושחט אותו, ושחטו, ושחט את בן הבקר (ויקרא, א', ה'), ושחט את הציפור החיה (ויקרא, י"ד, ה'), ולכן נאמר כי לו הייתה המליקה כשחיטה לא אמר ומלק את ראשו, כי אם ומלקו או ומלק אותו, והתבונן ואל תשגה בתורת אל ודתו}}.}} מסנגר על בן אשר בתשובותיו ל[[רב סעדיה גאון|רס"ג]] (שחלק עליו בפרט דקדוקי כלשהו).{{הערה|וכך כותב (תשובה 72): {{ציטוטון|ועשה התו אשר בתלפיות (שיר השירים, ד', ד') כי הוא מעיקרה '''לפי שהשיב על בן-אשר''' ואמר תלף תלף האותת. והיא נכרית כמו תו תאניה. כמו תו תלפיה. והקיבוץ תלפיות שהוא נגזר מן מלפנו (איוב, ל"ה, י"א) ופתרון 'בנוי לתלפיות' לתלוליות כמו תלול הוא יצא לשני פנים האחד מלכי בני ישראל שיכתבון תליית הנשק בטירתם כדכתיב אלף המגן תלוי עליו}}.}} לא נראה הדבר שמדקדקים רבניים שהתנגדו לקראים בצורה נחרצת יראו בחכמים קראים דעה לגיטימית בדקדוק/בהלכה מבלי להביע כל הסתייגות מהיותם קראים.{{הערה| העדיפות של דברים אלו על פני דברי הרמב"ם הוא הזמן שבו הם חיו - דונש ורס"ג היו בני דורו של אהרון בן-אשר, לעומת הרמב"ם שחי כ-200 שנה אחריו.}}

# שני דפים כתובים שנכתבו בידי רבני, ודנים בענייני מסורת{{הערה|1= פורסם על ידי [[אדולף נויבאואר]] מן הספרייה הצבורית הקיסרית בפטרבורג (=לנינגרד).}} נשלחו אל קהילת "בעלי מקרא". מתוך דפים אלו פורסמה הפסקה: {{ציטוטון|שאלה שאלתי אתכם בעלי מקרא כי המלמד הגדול ר' אהרן בן משה בן אשר זכרם לברכה, שהוא אמן גדול בתיקון הסופרים... באר היטב... ואם יש אצלכם... בעלי מקרא תשובה, השיבונו... ואם אין תשובה לשתי המילין, איך תקראו נפשכם בעלי מקרא}}. מכך שהרבני מסתמך על ניקודו של אהרן בן אשר, והפריד בינו לבין "בעלי מקרא", וכן מקשה ממנו עליהם, נראה שבתקופה ההיא היה ברור לשני הצדדים שאהרן בן אשר היה רבני.{{הערה| י. מ. גרינץ, 'מבואי מקרא' הוצאת 'יבנה' 1972, עמוד 205, הערה 72.}}

# בחיבור "שירת הגפן", של משה בן-אשר, אביו של אהרון, ישנם כמה סימנים לכך שהוא היה רבני. לדוגמה הוא כותב{{הערה| שורה 22}}: {{ציטוטון|תמימי הגפן הם '''זקני בתירה''' יורשי הנביאים יודעי בינה}}. זקני בתירה (כפי שנזכרים בתוספתא{{הערה|סנהדרין, ז,ה: {{ציטוטון|שבע מדות דרש הלל לפני זקני בתירה...}}}} ובתלמוד הירושלמי{{הערה| לדוגמה, מסכת כלאיים פרק ט', הלכה ג', ומסכת כתובות פרק י"ב הלכה ג'}}), אלו [[בני בתירה]] - חכמים ידועים מהתלמוד.{{הערה| לדוגמה, מסכת פסחים, דף ס"ו,א}} וכן בהמשך הוא כותב שיורשי הנביאים התקינו טעמי מקרא "בשום שכל וניב מפורש" - דבר התואם בדיוק לדברי חז"ל על הפסוק בנחמיה.{{הערה|ירושלמי, מגילה פרק ד' הלכה א'.}} וכן, גם השימוש בשם "גפן" לתיאור בעלי מקרא לקוח מהתלמוד.{{הערה| לדוגמה, מסכת עירובין, דף כ"א,ב: {{ציטוטון|נראה אם פרחה הגפן - אלו בעלי מקרא}}.}} בנוסף, השיר מסתיים בדברי שבח ל"שבטי קדושים" - החשמונאים, שחנכו נרות על נפילתם של היוונים. ואילו הקראים דחו את חג החנוכה ואת תקנת הדלקת הנרות, הואיל ואינו מן הכתוב. אם כן, מניחים שגם בנו - אהרון היה רבני.