תומאס מאן – הבדלי גרסאות

רבים ביקרו אותו בטענה כי יצירתו לוקה בחוסר מקוריות ו[[דמיון]], ותלו זאת בדרך עבודתו, שכן יצירותיו של מאן לא נבעו מפרץ פתאומי של יצירתיות, אלא היו פרי עבודה דקדקנית וממושמעת שנמשכה שנים, מדי יום ביומו. התיאורים ביצירתו, של נופים, דמויות ומצבים, מתייחסים פעמים רבות לדברים שבמציאות, ורק במקרים נדירים פרטי העלילה הם פרי בדיון מלא. גרעין עבודתו של מאן הוא שזירתם של פרטי עלילה אלה לכלל עלילה אחידה, שילובן של [[אסוציאציה|אסוציאציות]] מגוונות בתוכה והלבשתה במעטה לשוני, והם שמקנים ליצירתו חוויית קריאה שאותה יש שתיארו כמאפיינת את מעמד ה[[בורגנות]] המשכילה.

 

 

יחסם של ה[[נאציזם|נאצים]] אל תומאס מאן, אשר התבטא כבר בשנות העשרים המוקדמות נגד הנטיות הפוליטיות הימניות-קיצוניות ב[[גרמניה]], היה יחס חצוי מאז תפסו את השלטון בשנת [[1933]]. ב[[מינכן]] החרימו את ביתו ואת רכושו ואף ניתן נגדו "[[צו מעצר]] מגן". עם זאת, יש סימנים המלמדים על כך שהשלטון היה חפץ מאוד בכך שהסופר המוכר והמפורסם מחוץ לגרמניה, זוכה [[פרס נובל לספרות]], ישוב אל [[הרייך השלישי|הרייך]]. כך למשל אפשרו את הופעת החלק השני של הטטרלוגיה "יוסף ואחיו" ("יוסף בימי עלומיו") ב[[הוצאת פישר]] ב[[ברלין]] במרץ [[1934]]. עם זאת, מאן היסס זמן ממושך לפני שהתבטא בציבור נגד המשטר. רק פרסומו בפברואר [[1936]], לאחר לחץ מצדה של בתו [[אריקה מאן|אריקה]], של [[מכתב פומבי]] אל [[אדוארד קורודי]] ב[[נויה צירכר צייטונג]] אשר הביא לשבר בלתי-הפיך עם השלטון בברלין, גרר בהמשך את שלילת אזרחותו ואת מכירתה הפומבית של תכולת ביתו במינכן שנשארה מאחור.