מרונים – הבדלי גרסאות

באמצע שנות ה-40 היו המארונים העדה הגדולה בלבנון, כ-300,000, ובמידה רבה עצבו את הצביון הלאומי שלה. עם זאת, רבים מהם היגרו, לאמריקה, שהפכה למרכז השני בגודלו של בני הקהילה המארונית כ-150,000. ערב קום מדינת ישראל, היו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים. הכפריים ישבו בשלושה כפרים בלבד: [[כפר בירעם]], [[גוש חלב]], ומנסורה. העירוניים התרכזו בשלוש הערים הגדולות, רובם (3,500-4,000) ב[[חיפה]]. מרכזי נציגותם היו בחיפה וב[[יפו]] וכולם היו נתונים למרותו של האפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעתיםלעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו ב[[התנועה הלאומית הפלסטינית|תנועה הלאומית]]{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''',‫ תל אביב: [[עם עובד]], תש"ז, עמ' 123.}}.