אנטישמיות בימי המוות השחור – הבדלי גרסאות

'''אנטישמיות בימי המגפה השחורה''' – מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] המכונה [[המוות השחור]], אשר התפשטה ב[[אירופה]] באמצע [[המאה ה-14]], קטלה למעלה משליש מאוכלוסיית היבשת. במצוקתם ובאסונם הפנו לעתיםלעיתים ה[[נוצרים]] באירופה, בראש ובראשונה ב[[גרמניה]] ובסביבתה, אצבע מאשימה לעבר ה[[יהודים]] ואלו נטבחו בהמוניהם, בעיקר בשנים ק"ח-ק"ט ([[1348]]-[[1349]]). הגירתם מאימת הרציחות יצרה את הבסיס לקהילות מזרח אירופה, בעיקר פולין, שבה היהודים קיבלו את הגנת שליטה [[קז'ימייז' השלישי, מלך פולין]], ושבה היו מעט תושבים יהודים ללא רקע לאותה אנטישמיות, שכן מגפת המוות השחור פסחה על פולין.

עיקר הרדיפות היו ב[[צרפת]], [[שווייץ]] ו[[גרמניה]]. לאחר שיהודים אולצו בעינויים, להודות בהרעלת הבארות, ההמון האמין שאלו הם פני הדברים. בקהילת [[בזל]] שמנתה כמה מאות יהודים, נשרפו למוות כל בני הקהילה, בתוך בניין עץ שנבנה במיוחד לצורך זה{{הערה|[[ברברה טוכמן]], '''ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפרענויות''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, תשנ"ה, 1995, עמ' 123.}}. ב[[שטרסבורג]] הם נשרפו בבית הקברות שלהם, והוחלט לגרשם משם למשך מאה שנה. בכל הערים שעל נהר ה[[ריין]] נשרפו יהודים למוות ולעתיםולעיתים, כמו במקרה של קהילת [[פרנקפורט דמיין]], הקדימו היהודים והעלו את עצמם באש, כדי לא ליפול בידי הנוצרים. ב[[מיינץ]], התאגדו היהודים כדי להגן על עצמם, אספו נשק והצליחו להרוג 200 אנשים מן האספסוף שבא להורגם. בסופו של דבר, הצליחו תושבי העיר הנוצרים להכניע את היהודים וטבחו בהם בהמונים. אלו ששרדו, העלו את עצמם באש בבתיהם. ההערכה היא כי ב-24 באוגוסט 1349, מתו כ-6000 יהודים במיינץ{{הערה|'''ראי רחוק''', עמוד 125.}}. קהילת [[ארפורט]] שמנתה כ-3000 יהודים, הושמדה כליל.

מועצות הערים בגרמניה עשו מאמץ גדול לשמור על יהודיהן, אך לעתיםלעיתים כאשר נעלו את שכונת היהודים, המטרה לא הייתה רק הגנה על תושביה, אלא חסימת בריחתם, שכן הם ורכושם היוו נושא למשא ומתן מסחרי.