פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 24 בתים ,  לפני שנה
מ
בוט החלפות: לעיתים
}}
{{פורטל|'''לשער לנושאים, אישים ומאמרים בהבי מטאל, ראו [[פורטל:הבי מטאל|פורטל הבי מטאל]].'''}}
'''הבי מטאל''' (מ[[אנגלית]]: '''heavy metal''' - "מתכת כבדה"), או בקיצור - מטאל, הוא זרם [[מוזיקה|מוזיקלי]], שהתפתח בשלהי [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] ב[[אנגליה]] מתוך סגנונות ה[[רוק (מוזיקה)|רוק]], ה[[בלוז]] ו[[רוק מתקדם|הרוק המתקדם]]. המטאל מתאפיין לעתיםלעיתים קרובות ב[[מקצב]]ים אגרסיביים, נגינה רועשת ומהירה, שימוש מרובה ב[[דיסטורשן (אפקט לגיטרה)|דיסטורשן]] ובעיוותי [[צליל]], [[סולו (מוזיקה)|סולואים]] טכניים וארוכים של [[גיטרה חשמלית]] ולעתיםולעיתים קרובות שירים בנושאים אפלים. להקות הרוק האנגליות [[לד זפלין]], [[דיפ פרפל]] ו[[בלאק סבאת']] נחשבות ללהקות המטאל הראשונות.
 
במהלך שנות השבעים והשמונים, התפתח המטאל במקביל באנגליה, ב[[ארצות הברית]] וב[[גרמניה]], והיה לאחד הזרמים המרכזיים ברוק ואף התפתחה סביבו [[מטאליסט|תרבות מעריצים]]. לקראת אמצע שנות התשעים המטאל נדחק מהמיינסטרים, אך החל לפרוח מתחת לפני השטח ברבות מארצות [[אירופה]], ובמיוחד בצפון היבשת. בארצות אלה קמו להקות חדשות, אשר התמקדו בסגנונות ה[[דת' מטאל]] וה[[בלאק מטאל]] שהיו קיצוניים יותר מהסגנונות המסורתיים, מהם התפתחו.
 
==הרקע המוזיקלי להיווצרות ההבי מטאל==
[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]], תקופת פריחתו של הרוק הקלאסי, היו השנים בהן הבשילה הקרקע המוזיקלית ללידתו של ההבי מטאל. מוזיקת ה[[בלוז]] ה[[ארצות הברית|אמריקאית]] הייתה פופולרית ומשפיעה בקרב אמני הרוק ה[[בריטניה|בריטים]] הראשונים. להקות כמו [[הרולינג סטונז]] ו[[ציפורי החצר]] (הורתה של [[לד זפלין]]) ביצעו [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] לשירי בלוז קלאסיים רבים, ולעתיםולעיתים קרובות האיצו את ה[[קצב (מוזיקה)|קצב]] והחליפו את ה[[גיטרה אקוסטית|גיטרות האקוסטיות]] ב[[צליל]] ה[[גיטרה חשמלית|גיטרה החשמלית]], הרועשת יותר. תהליך דומה הוליד מוקדם יותר את ה[[רוק אנד רול]] מהבלוז וה[[קאנטרי]], למשל אצל [[אלביס פרסלי]].
 
המוזיקה המוגברת והמחושמלת החדשה זכתה לעניין [[אמנות]]י ואינטלקטואלי רב, ו[[מוזיקאי]]ם החלו לעשות ניסיונות בגיטרות חשמליות להפקת צלילים חזקים ודיסהרמוניים יותר. בעוד ש[[תיפוף]] הבלוז המסורתי נחשב לליווי פשוט, מתופפי ה[[בלוז רוק]] החלו משתמשים במערכות [[תופים]] מורכבות ובעלות צליל עמוק יותר, על מנת להתאים עצמם לצליל הגיטרות החשמליות. גם ה[[זמר]]ים שינו את סגנונם והסתמכו יותר על ההגברה לשם יצירת אפקט דרמטי ומסוגנן. התקדמויות ב[[טכנולוגיה|טכנולוגיות]] ההגברה וההקלטה אפשרו להנציח את רוח הסגנון החדש וה"כבד" יותר על סרטי ההקלטה.
באותן שנים בדיוק, ב[[ארצות הברית]] חלה התפתחות מעט נפרדת, עם התפתחות ז'אנר הגלאם מטאל. החל מאמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], הז'אנר הפך למוזיקה הדומיננטית ביותר בארצות הברית, והוא שלט ברדיו, במצעדים, בMTV ובשוק ההופעות עד עליית ה[[גראנג']] ב-1991. המוזיקה שילבה ריפים של הבי מטאל קלאסי והארד רוק (בהשפעת [[ואן היילן]], [[קיס]] ו[[אירוסמית']]) יחד עם פזמונים קליטים ומילים יותר קלילות מהמטאל הבריטי - מילים שמחות וקלילות שעוסקות בעיקר במרדנות, סקס, סמים ואלכוהול. הז'אנר גם פיתח מאוד את תחום [[בלדות רוק|בלדות הרוק]]. מרבית הלהקות בסגנון היו ידועות גם בסגנון החיים המלוכלך והמסוכן שלהם.
 
הלהקות בסגנון זה גם נתנו דגש למראה החיצוני בהשפעת מוזיקת ה[[גלאם רוק]] הבריטית משנות ה-70, בייחוד ה[[ניו יורק דולס]], [[אליס קופר]], ו[[דיוויד בואי]], שמאופיין בשיער מנופח, תלבושות צעקניות ולעתיםולעיתים גם איפור.
 
הגל הראשון של להקות הגלאם כלל להקות כמו [[מוטלי קרו]], [[טוויסטד סיסטר]], [[Ratt]] שהתאפיינו בריפים יותר כבדים ונושאים יותר מלוכלכים (שנוגעים יותר בסמים ופשע). להקות אלה התפתחו מתוך המועדונים בשדרת סנסט ב[[לוס אנג'לס]] בשנים 1981-1984.
תופעה חדשה יחסית במטאל אשר החלה בשנות התשעים היא שילוב של מטאל עם סוגים אחרים של [[מוזיקה]]: [[מטאל גותי]] הוא שילוב של [[דום מטאל|דום/דת']] עם [[זמר]]ת [[מוזיקה קלאסית|קלאסית]], [[מקהלה|מקהלות]], [[קלידים]] ו[[כינור]]; [[מטאל סימפוני]] הוא [[סגנון מוזיקלי]] המהווה שילוב של מטאל עם [[מוזיקה קלאסית]]; ואילו [[פולק מטאל]] הוא שילוב של מטאל עם [[מוזיקה עממית]]. עם להקות המטאל סימפוני המובילות נמנות [[Nightwish]] הפינית, [[Therion]] ו[[אפיקה]], ואילו עם להקות הפולק מטאל המובילות נמנות [[פינטרול]] הפינית, [[Moonsorrow]] הפינית ו[[אין אקסטרמו]] הגרמנית.
 
עם התפתחות המטאל הסימפוני והגותי במחצית השנייה של שנות התשעים, החלו בנות רבות להשתלב בסצנת המטאל בתור [[זמר]]ות (לעתיםלעיתים זמרות [[אופרה]] או זמרות [[מצו-סופרן]] או [[סופרן]] בעלות הכשרה קלאסית). הלהקות הנורווגיות [[Theatre of Tragedy]] ו-[[טריסטניה|Tristania]] היו הראשונות לשלב זמרת אופראית על בסיס קבוע לצד [[גרואלינג]] במה שידוע כ"[[שירת היפה והחיה]]". חמש הסולניות הבולטות בסצנת המטאל הן [[טאריה טורונן]] (לשעבר ב-[[Nightwish]]), [[ויבקה סטנה]] (לשעבר ב[[טריסטניה]]), [[שרון דן אדל]] ([[Within Temptation]]), [[סימון סימונס]] ([[אפיקה]]) ו[[פלור יאנסן]] ([[Nightwish]], [[ReVamp]], לשעבר ב-[[After Forever]]).
 
המטאל האירופאי הגיע לשיאו עם הקמת [[פסטיבל ואקן]] ב[[גרמניה]], זהו פסטיבל המטאל הגדול בעולם אשר הכיל בעיקר להקות מאירופה. בפסטיבל זה הלהקות הסקנדינביות זכו לבמה ולפופולריות רבה ובכך הפכו מלהקות מחתרתיות ללהקות עולמיות וזכו לפופולריות אפילו בקרב המטאליסטים הצעירים יותר. המטאליסטים האירופאים לועגים למטאליסטים האמריקאים שלטענתם מבזים את הז'אנר על ידי התמסחרות ורואים בעצמם בתור הממשיכים האמיתיים של ההבי מטאל. עם החלשות ה[[נו מטאל]] והחשיפה שהוא הביא למטאל בתקשורת חיפשו מטאליסטים צעירים רבים חומר בוגר יותר לשמוע ובכך גדלה הפופולריות של המטאל האירופאי. עם הזמן החלו גם להקות המטאל האירופאי להופיע ב-[[MTV]] וברשתות הגדולות אך בניגוד למטאל האמריקאי זכו להופעה צנועה יותר בשעות הלילה.
לעומת זאת היו גם להקות "מסורתיות" יותר כמו [[סליפנוט]], [[מאדוויין]], [[System of a Down]], ו[[דיסטרבד]] אשר שימרו את ערכי ה[[גרוב מטאל]] וה[[דת' מטאל]] של תחילת שנות ה-90 אך הוסיפו להן את השפעת המוזיקה המודרנית המאפיינת את ה[[נו מטאל]].
 
בהגדרה הרחבה, הנו מטאל כולל בתוכו גם את האינדסטריאל והראפ מטאל. המשותף לשלושת הסגנונות הללו, הוא הפשטות היחסית והקריצה המופגנת לקהל המיינסטרים, אשר דחקה להקות אלו מסצנת המטאל; ולרוב הן נכללות תחת ההגדרה של [[רוק אלטרנטיבי]] ולא של הבי מטאל. באופן סמלי, ויתרו להקות הנו מטאל על מראה המטאל המסורתי, ובפרט על השיער הארוך, ואימצו הופעה חיצונית "שגרתית" יותר. בהתאם לכך, [[קליפ]]ים של להקות אלו מוקרנים לעתיםלעיתים קרובות יחסית בערוץ המוזיקה הפופולרית [[MTV]] (הנמנע לרוב מלהשמיע מטאל); ולהקות הנו מטאל מצליחות בקרב קהל הרוק ה"מתון" יחסית.
 
למרות היחס הביקורתי של רבים בקהילת המטאל לז'אנר, ה[[נו מטאל]] תרם רבות למטאל בכך שהחזיר את סיקור המטאל לתקשורת העולמית ובכך להקות מחתרתיות של [[דת' מטאל]] ו[[בלאק מטאל]] קיבלו גם הן סיקור בתקשורת מאחר שחלק גדול מקהל הנו מטאל החל לחפש מוזיקה "בוגרת" יותר. בנוסף להקות מטאל קלאסיות מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] חזרו להיות פופולריות. כבר בסוף שנות ה-90 קראו רבים בקהילת המטאל למתן את הביקורות כלפי הסגנון מאחר שהוא ממשיך את ההווי מטאל בדרך מסוימת ולהקות [[נו מטאל]] רבות הופיעו בפסטיבלי מטאל גדולים כמו [[אוזפסט]] ו[[גראספופ]]. באמצע שנות ה-2000 ירדה פופולריות הז'אנר ורוב להקות הנו מטאל ירדו מגדולתן, חלקן התרחקו מן המטאל ושינו את סיגנונם ל[[רוק אלטרנטיבי]] ואף אחרות התקרבו לשורשי ההבי מטאל וזכו לאהדה בקרב מטאליסטים מסורתיים יותר.
 
בשנות ה-2000 הופיע ז'אנר חדש, ה[[מטאלקור]]. ז'אנר זה החליף את הנו מטאל בתור מטאל מיינסטרימי יחסית, וזכה לאהדה בקרב קהילת המטאל מאחר שהתקרב יותר אל השורשים ועירב בין [[דת' מטאל]], [[ט'ראש מטאל]], ו[[גרוב מטאל]] ושילב אותם עם [[הארדקור פאנק]] ולעתיםולעיתים גם [[אימו]]. אף על פי שה[[מטאלקור]] היה קרוב יותר לשורשים מה[[נו מטאל]], ההשפעה מהפאנק ובמיוחד מה[[אימו]] הרתיע רבים מהז'אנר. הז'אנר הושפע מעט מהנו מטאל מבחינה מוזיקלית אך הושפע רבות מהבחינה השיווקית והתקשורתית בכך שתפס את מקומו בתור המטאל המיינסטרימי וזכה לסיקור רב ב-MTV. להקות המטאלקור ראו את עצמן בתור "הגל החדש של הרוק הכבד האמריקאי" ובתור אלו שיחזירו את המטאל לימיו הגדולים של שנות ה-80. הקהילה המסורתית יותר התנגדה בתוקף לתפיסה זו וסירבה להכיר בה. להקות כמו [[בולט פור מיי ולנטיין]], [[קילסוויץ' אנגייג']], [[אז איי ליי דיינג]], [[טריוויום]], [[אנארת']] ו[[ברינג מי דה הוריזון]] זכו לפופולראיות רבה וזכו להופיע בפסטיבל המטאל הגדול [[וואקן]]. בנוסף לכך להקות רבות הושפעו מהז'אנר ולקחו חלק מהגל החדש כמו: [[Avenged Sevenfold]], [[Lamb of God]], [[הייטבריד]], [[מסטודון]] ועוד.
 
==מאפיינים אמנותיים==
מוזיקת ההבי מטאל היא מוזיקה "כבדה", רועשת, מהירה, אגרסיבית, ויחד עם זאת - עמוקה. מאפיין בולט נוסף של המטאל לעומת זרמים מודרניים אחרים הוא התפקיד הגדול של [[כלי נגינה|כלי הנגינה]], ובמיוחד ה[[גיטרה חשמלית|גיטרה החשמלית]].
 
כיוון שהמטאל צמח מתוך הרוק, ההרכב האופייני של להקת הבי מטאל זהה להרכב האופייני של להקת רוק, אשר מסתמך על חמישה נגנים: [[מתופף]] (לרוב [[תוף]] הבס מנוגן עם [[דאבל פדל]]), נגן [[גיטרה בס]], [[גיטרה חשמלית|גיטרת]] [[קצב (מוזיקה)|קצב]] (ליווי), גיטרה מובילה ([[סולו (מוזיקה)|סולו]]) ו[[זמר]], שלעתיםשלעיתים מנגן באחד מהכלים, לרוב גיטרה. לעתיםלעיתים מצורף להרכב בסיסי זה גם נגן [[קלידים]].
 
הגיטרות החשמליות ממלאות תפקיד מרכזי ביותר במוזיקת ההבי מטאל. בעוד שברוב סגנונות ה[[מוזיקה]] המודרנית כלי הנגינה משמשים בעיקר לליווי השירה, הרי שבמטאל הנגינה היא העיקר. הגברה, [[דיסטורשן (אפקט לגיטרה)|עיוות]] ה[[צליל]] ושימוש בטכניקות נגינה מיוחדות - כולם בשימוש לשם "עיבוי" הצליל. קטעי נגינת [[סולו (מוזיקה)|סולו]] בגיטרה ו[[ריף (מוזיקה)|ריפים]] מהווים חלק משמעותי ממוזיקת ההבי מטאל, טכניקות רבות הומצאו ושוכללו על ידי נגני סוגה זו לשם נגינה מהירה ומדויקת. כמעט כל שיר מטאל מתחיל בפתיחה אינסטרומנטאלית (ללא מילים) ארוכה יחסית וכמעט שאין שיר או יצירת מטאל שאין בהם קטע סולו של גיטרה חשמלית. ישנן אף יצירות בהן קטעי הסולו ארוכים יותר מקטעי השירה, וישנן גם יצירות אינסטרומנטאליות לחלוטין, כגון "The Call of Ktulu" של [[מטאליקה]] משנת 1984.
מאז לידת המטאל, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה למוטיבים של [[שטניזם (דת)|שטניזם]]. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, משתמשים ב[[סמל]]ים ומוטיבים "[[שטן|שטניים]]", ובכך מבקשים לזעזע את הקהל ולמשוך את תשומת לבו. ה"שטניזם" של האומנים מתבטא במלות השירים, בעטיפות האלבומים ובראש ובראשונה - בהופעות החיות.
 
רבים משירי המטאל עוסקים בנושאים כגון [[מוות]], [[רצח]] ו[[אלימות]]. אפילו שמותיהן של רבות מהלהקות עצמן עוסקים בנושאים מעין אלו: [[איירון מיידן]] ("[[בתולת הברזל]]" - מכשיר [[עינויים]] מ[[ימי הביניים]]), [[טוויסטד סיסטר]] ("אחות מעוותת"), [[פויזן]] ("[[רעל]]"), [[Children of Bodom]] (על שם ה[[טבח]] ב[[אגם בודום]]) [[Slaughter (להקה)|Slaughter]] ("טבח") ורבים נוספים. מעבר לשירים אשר עוסקים בנושאי המוות והאלימות, שירים רבים אחרים עוסקים מפורשות בנושא ה[[שטן]] וה[[גיהנום]]. העיסוק בנושא זה ניכר היטב גם בעטיפות האלבומים ובחוברות המלים המצורפות, אשר מקושטות לעתיםלעיתים קרובות ב[[איור]]ים של [[שלד]]ים, [[גולגולת|גולגולות]], [[מפלצת|מפלצות]], [[נחש]]ים, ולעתיםולעיתים אף ב[[פנטגראם]] - [[סמל]] השטן.<br>
על מנת להגביר עוד יותר את הרושם החזותי, משתמשות להקות המטאל בגימיקים ובמוטיבים שטניים גם בהופעות שלהם. כך, חברי [[קיס]] צבעו את פניהם, ירקו [[אש]] ונשכו לעצמם את ה[[לשון (איבר)|לשון]] עד זוב "[[דם]]". [[בלק סאבת']] יצרה מוזיקת [[אימה]], שרה על [[כישוף|כשפים]] והשתמשה בסמלי שטן. בהופעותיה של [[איירון מיידן]] תמיד ניצב על הבמה [[פסל (יצירה)|פסל]] של השלד המפלצתי "אדי". עלה על כולם בהיבט זה הזמר [[אליס קופר]], אשר הופעותיו בוימו כהצגות אימה, בהן הוא "[[הוצאה להורג|הוצא להורג]]" על הבמה בדרכים שונות ומשונות. כמו כן, חברי רבות מלהקות הרוק הכבד היו עולים לבמה עם [[איפור]] כבד ו[[ביגוד]] בלתי רגיל אשר ביקשו ליצור להם מראה "שטני" ו[[פחד|מפחיד]] (ראו [[גלאם רוק]]).
 
==תרבות המטאל==
{{הפניה לערך מורחב|מטאליסט}}
הבי מטאל, כצורה של [[אמנות]], הוא יותר ממוזיקה בלבד; לעתיםלעיתים החלק החזותי חשוב בו לא פחות מהנשמע, וחשיבות גדולה מיוחסת לעטיפות התקליטים ולהופעות החיות, היוצרות יחד עם מילות השירים, סגנון הנגינה והצליל את תדמית הלהקה. למעשה, [[מטאליסט|תרבות המטאל]] היא חלק בלתי נפרד מעולם המטאל.
 
[[קובץ:Headbangers.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטאליסטים מנפנפים בשיערם במועדון ב[[יוהנסבורג]]]]