ייסורי ורתר הצעיר – הבדלי גרסאות

חלק הארי של הספר (למעט סופו) מורכב ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר, בחור צעיר שעוד לא מצא את ייעודו בחיים, נמלט מהחיים ה[[בורגנות|בורגניים]] לעיר הקטנה "W". שם הוא מבלה את זמנו בנעימים בסיורים ב[[טבע]] וב[[ציור]]. באחד הימים הוא מוזמן לנשף, שם הוא פוגש בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה מאז מות אימה. ורתר יודע מראש כי היא מאורסת, ועם זאת מתכחש לעובדה זו ומתאהב בה במהירות. במהלך הנשף מתחוללת סופה, המזכירה לשניהם את אותו השיר מאת [[פרידריך גוטליב קלופשטוק| קלופשטוק]], ומביאה אותם להכרה כי הם קרובים בנפשם. מרגע זה ואילך מבלים ורתר ולוטה יחדיו לעתיםלעיתים תכופות.

אחדים מהפרטים ברומן חורגים מסיפור חייו של גתה. ראשית כל הסיום: בעוד שוורתר בחר [[התאבדות|להתאבד]], הפנה גתה את מרצו לכתיבה. ההשראה לתיאור מעשה ההתאבדות באה לגתה ממכרו ועמיתו הצעיר למקצוע, קרל וילהלם ירוזלם (ירושלים), אשר אכן התאבד ב[[אוקטובר]] [[1772]] בירייה בראשו בגלל [[אהבה נכזבת]], ואשר קברו בעיר וצלאר הפך למקום עלייה לרגל לצעירים מאוהבים נואשים. על מעשה ההתאבדות סיפר קסטנר, ארוסה של שרלוטה בוף, לגתה. הוא גם זה שלרוע המזל השאיל לירוזלם את האקדח בו שם קץ לחייו. סיפור ההתאבדות של ירוזלם הביא את גתה לשלב את חוויותיו מקיץ 1772 בגורלו של ירוזלם ולתארם בספר. גתה עיצב את דמותו של ורתר בקווי האופי של ירוזלם. כדי לעמוד מקרוב על נסיבות ההתאבדות, שב גתה לוצלאר לביקור בנובמבר 1772, שם ערך שיחות עם מקורביו של ירוזלם. כן שילב גתה בתיאור סצנת ההתאבדות את תיאוריו של קסטנר במכתבו, לעתיםלעיתים ממש מילה במילה.