חתים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון URL בתבנית:הארץ (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 48:
שטחי הממלכה החתית חולקו לפרובינקיות וסליות אשר העלו את מסיהן לחת. חלקן נוהלו על ידי מלכים מקומיים אשר הוכיחו את נאמנותם ומונו על ידי המלך החתי, ואחרות נוהלו על ידי בני משפחת המלוכה. בתקופה זו גבר כוחה של משפחת המלוכה שממנה באו "הנסיכים והאדונים", האצולה החתית החדשה. משרות גבוהות וחשובות הוענקו אף לבנים מפילגשות. בימי קדם, מנגד, האצולה החתית הרכיבה את הפַּנְכּוּש, מעין אספה חוקתית שלאו דווקא הייתה מחויבת לרצון המלך.
 
המלך החתי היה ה[[כהן]] הגדול, שר הצבא וה[[שופט (בית משפט)|שופט העליון]] של מדינתו. מלכים לעתיםלעיתים נתכנו גם בשמות דוגמת שמשי וכנראה גם לברנש. האלהה נערכה למלכים מתים בלבד, ולמרות תפקידם כשליחי אל הסערה על פני האדמה, הם לא נתפסו כאלים בחייהם. לפנכוש אף היה הכוח לגזור את דינם מוות, אם פשיעתם הצדיקה עונש זה. מעמדן של הנשים בכלל היה טוב. לנשות המלך, תוּוַנַנַ בלשון החתים, הייתה השפעה ניכרת בחצר המלוכה. ידועות נשים חתיות, דוגמת [[פודוחפה|פּוּדוּחֶפַּה]] אשת [[חתושיליש השלישי]], אשר החזיקו בכוח רב. לנשים היו תפקידים דתיים משלהן והן המשיכו להחזיק בתוארן עד מותן, אפילו אם הן התאלמנו והייתה מלכה חדשה בפועל.
 
חפירות גילו אוסף של כמאתיים חוקים שרוכזו על שני לוחות. החוקים שייכים לתקופות עתיקות ולמודרניות גם יחד, ומראים שהחוקה החתית התפתחה בכיוון של הקלה בעונשים. במערכת החוקים מוזכרות מגוון עבירות ומצבים. בין העבירות ראשיות היו [[רצח]], [[אונס]], מעשי סדום בבעלי חיים, חוסר ציות ועיסוק בכשפים מצד העבדים. עונש המוות ניתן עבור החמורות שבעבירות: כישוף וסירוב לצו המלך. הטלת מום התאפשרה בהתאם לחומרת המעשה ובתנאי שהפושע הוא עבד, וזאת בניגוד מסוים לחובת האדונים לשמור על חייהם וגופם של העבדים. נושאי סחר ותעסוקה נדונו גם כן, ובמקרה הצורך נפלה חובת הפיצוי הכלכלי על הצד הפוגע. הפיצוי הכספי והקנס היו העונשים השכיחים והמקובלים ביותר. ייתכן כי ל[[חוקי חמורבי]] הייתה השפעה על מבנה אוסף החוקים החתיים, אך בניגוד להם ולחוקי המקרא לא הייתה מדיניות של ענישת [[עין תחת עין]] אלא פיצוי כספי.
שורה 66:
יתרה מכך, הכיבוש הווסלי שעמד בבסיס דיפלומטיית החוץ החתית אפשר לנתינים לעבוד את אליהם כרצונם, ואף לא מנע את צירופם בפועל לפנתיאון החתי המורחב. השפעה [[חורים|חורית]] ניכרת, מסיבה זאת, בפולחן החתי, ואף נמצאו עדויות לאלים [[אכד]]יים ו[[בבל]]יים שנבלעו בדת חת. שילוב האלים הזרים הוגבר בימי הממלכה החדשה, ואף ידוע כי פודו-חפה, אשת חתושיליש וביתו של כהן חורי, יבאה מספר אלים חוריים.
 
האלים לרוב נתפסו כבעלי סגולות, תכונות ורגשות אנושיים, אך לאו דווקא צורה אנושית. [[אל הסער האנטולי|אל הסערה]], למשל, תואר לעתיםלעיתים כ[[פרה|שור]]. הצורה המסמלת של האלים התפתחה עם הזמן. כפי הנראה, בימי קדם אבנים שמשו כסמלי האלים, אך עם התפתחות האמנות והתרבות החתית התפתחו הדמויות המייצגות של האלים. בעלי חיים שונים היו למלווי האלים, או מעין [[כרוב (תנ"ך)|כרובים]]. בפנתיאון האלים שלהם היה אל גבר ואלה אישה במעמד זהה, ולכל אחד מהם היה קודש קודשים משלו במקדש.
 
בני האדם נחשבו למשרתי האלים, אולם לא היה סיפור בריאה מובהק הממקם את בני האדם במקום מסוים בהיררכיה הקוסמית. הדת החתית עוסקת גם ב[[העולם הבא|עולם הבא]], אך יחסה אליו מאוד לא אופטימי. לפי האמונה היה מקום מגוריהם של האלים במקדשים, שבהם נבנו להם אפילו חדרי שינה. המלך היה לכהנם העליון של האלים ולשליחו של אל הסערה על פני האדמה. לאלים הועלו זבחים וקורבנות באופן יומיומי. נערכו טקסים פולחניים שמטרתם כיבוד האלים ושמירה על טוהרת המלך, פן יחטא ויביא עונש קשה לעמו, ממלכתו ויבוליו. אין לדעת מהו מקור כעס האלים, פרט זוטר או בעל חשיבות.