מחול – הבדלי גרסאות

המונח '''חלל''' (או '''סְפֵּייס''') בהקשר מחולי מתייחס בדרך כלל לחלל הבמה, תוך התייחסות בעיקר לשטחה (מחול מתרחש לעתיםלעיתים נדירות - אם כי לא אף פעם לא - במרחב שמעל למשטח הבמה). מיקומו כל רקדן בחלל, היחסים בין החלל לרקדן ואלה שבין הרקדנים לבין עצמם בתוך החלל, עיצובם של יחסים אלה וכיוונונם, מכונים בז'רגון המחולי '''סְפֵּייסִינְג'''. גם הספייסינג הוא מאבני הבניין הבסיסיות של הכוריאוגפיה. חלק חשוב בעבודה הכוריאוגרפית ובעבודת הכנתה של כוריאוגרפיה לביצוע כרוך בספייסינג. הכוריאוגרף הצרפתי [[אנז'לן פרלז'וקאז']], למשל, מייחס לספייסינג לפחות אותה דרגת חשיבות כמו לאוצר התנועתי ולקומפוזיציה התנועתית.

שיטות לימוד מחול אלטרנטיביות שפותחו החל מאמצע המאה העשרים על ידי חלוצי [[מחול מודרני|המחול המודרני]], כמו הכוריאוגרפים [[מרתה גרהם]], [[מרס קנינגהם|מֶרְס קנינגהם]] ו[[חוזה לימון|חוֹסֶה לימון]], החליפו את האידאליםהאידיאלים האסתטיים של הבלט ואת אוצר התנועות שלו אבל שימרו את עקרונות השיטה: מערך שיעורים קבוע ומוגדר, אם כי לא קפדני באותה הקיצוניות, וחתירה לביצוע מושלם של אידאלאידיאל אסתטי נתון. מאוחר יותר פותחו שיטות לימוד מחול עם עקרונות אלטרנטיביים, למשל אלתור, לדוגמה: [[קונטקט אימפרוביזיישן]] ו[[אוהד נהרין#גאגא|גאגא]].

בעולם המחול קיימים חילוקי דעות ביחס לחשיבות רכישת טכניקת הבלט הקלאסי לתלמידי מחול שאינם מתעתדים להיות רקדני בלט (אלא, לדוגמה, רקדני [[מחול עכשווי]]). ישנם הגורסים כי ללא בסיס קלאסי מאוד קשה לתלמיד המחול לרכוש את המיומנויות הנחוצות לו. אחרים טוענים שלמידת בלט יוצרת התניה חזקה מדי של התלמיד, שממנה הוא לעולם לא יוכל להשתחרר כליל, ולכן, אם ברצונו לרקוד מחול עכשווי עליו להימנע מלימוד בלט וגם משיטות לימוד מקובעות אחרות, כמו [[מרתה גרהם|גרהם]] ו[[מרס קנינגהם|קנינגהם]] שהוזכרו לעיל (זוהי לדוגמה טענתם של מייסדי ה"מסלול למחול, כוריאוגרפיה והקשר" ב[[ברלין]]). רבים טוענים ששילוב מאוזן בין שיטות לימוד שונות הוא הדרך האידאליתהאידיאלית ללמוד מחול, בלי קשר לסוג המחול שהתלמיד יעסוק בו בעתיד.