אדיפוס המלך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏עלילה: clean up, replaced: הינה ← היא, הינו ← הוא באמצעות AWB
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1כדי, אידיאל
שורה 9:
לאחר מספר שנים, כאשר לאדיפוס ולאשתו-אימו היו ילדים, פרצה בתבאי [[מגפה]] נוראה. אדיפוס שלח שליחים לכל רחבי יוון במטרה להבין את סיבת המגפה ומתחיל חיפוש אחרי החוטא.
 
בשלב זה של קורות חיי אדיפוס, מתחיל המחזה על אודותיו. אדיפוס שולח את [[קראון]] ל[[אורקל]] ב[[דלפי]] בכדיכדי לקבל מענה לצרה שנפלה על העיר. קראון חוזר עם התשובה שהסיבה למגפה היא בגלל שרוצחו של [[ליוס]] גר בעיר. אדיפוס מבלי לדעת שליוס הוא אביו והוא זה שרצחו, נותן מראש עונש לאשם שימצא בכך שיוגלה מן העיר ויוחרם לגמרי. בכדיכדי לגלות מיהו הרוצח שהביא את המגפה מזמן אדיפוס את [[תרסיאס]] הנביא העיוור בכדיכדי שיתן תשובות. תרסיאס מתחמק משאלתו בכדיכדי לא להיות זה שמספר לאדיפוס שהוא עצמו האשם, דבר שמביא את אדיפוס לכעוס עליו ולהאשימו ברצח שהביא את המרות על תבאי. מסע האשמות הזה ממשיך גם בהאשמתו של [[קראון]] בכך שזה רוצה לקחת את המלוכה ממנו. כתוצאה מהמריבה של אדיפוס ותרסיאס, תרסיאס מגלה לאדיפוס לבסוף שאדיפוס עצמו הוא הרוצח. כך, לקראת סיום המחזה, אדיפוס ואשתו-אימו מבינים את האמת המרה. אדיפוס ובני משפחתו גוזרים על עצמם את עונשם. אדיפוס עוקר את שתי עיניו ויוצא לגלות יחד עם שתי בנותיו - איסמנה ו[[אנטיגונה]]. אשתו-אימו מתאבדת. אולם, שני בניו - אטאוקלס ופוליניקס - נשארים בעיר.
 
==ניתוח ספרותי==
שורה 21:
===אדיפוס כדמות טראגית במחזה===
[[קובץ:Oedipus.jpg|שמאל|ממוזער|175px|שחקן מציג את אדיפוס המלך, 1896]]
אדיפוס הוא אדם מהיר החלטה ומהיר פעולה, בעל [[אינטליגנציה]] רבה ומנוצלת היטב ותכונות מנהיגות בולטות, שמעורר הערצה מנתיניו. עם כל אלה, הוא גם איש נמהר, נוח לכעוס ולחשוד. יש לו אישיות גדולה, אבל לא אידאליתאידיאלית לאישיותו של אדם. אישיותו מגלמת את הדמות הטראגית בכך שהוא נאבק באומץ מול הגורל, ואצילות הרוח שאופפת אותו אפילו בשעת משבר, אסון והתפוררות האושר שלו, היא מקור הטראגיות של המחזה "אדיפוס המלך".
 
ככל שמתקדם המחזה, 'טבעת האמת' מתהדקת סביב אדיפוס, עד שהוא לא יכול עוד לברוח. היא מתגלה בכל הטראגיות שבה בתמונת השיא של המחזה – בשיחה שבין אדיפוס, השליח מקורינתוס והמשרת הזקן, בה אדיפוס יכול להרכיב, לבסוף, את תמונת חייו למן ההתחלה. היא מורגשת על ידי הקורא (או הצופה), באופן מסוים, כבר מהתמונה הראשונה, בה בני תבאי מתחננים בפני אדיפוס שיציל את העיר מפני הצרות שפקדו אותה. את הטראגיות במחזה מדגישה ה[[אירוניה]] הטראגית שנראית בכל חלקי המחזה.