כעס – הבדלי גרסאות

'''כעס''' הוא [[רגש]], תגובה [[פסיכולוגיה|נפשית]] ו[[פיזיולוגיה|גופנית]]. כעס מופיע לעתיםלעיתים קרובות יחד עם תחושות של [[כאב]] ו[[סבל]], ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. הכעס עשוי לעורר את האדם לפעולה [[תוקפנות|תוקפנית]] ולחשיבה [[שיפוטיות|שיפוטית]].

כעס מתעורר לעתיםלעיתים קרובות כתגובה ל[[דחק]] (לחץ) או תוקפנות שמופעלים על האדם. כמו כן הוא עשוי להיות תגובה למצב מציאותי אותו האדם מפרש כאיום, [[סכסוך]], חוסר [[צדק (מוסר)|צדק]], [[בגידה (מעילה באמון)|בגידה]] או [[השפלה]]. כעס עשוי להיות גם ביטוי ל[[תסכול]] או [[כישלון]]. כעס עשוי להתפרץ (באופן סביל או פעיל) גם במצבים של דיכוי חברתי, ועשוי להיות מלווה בשינוי קיצוני ב[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] ובהתנהגות מרדנית. כאשר הכעס אינו מובע באופן פעיל, הוא עשוי להיות מלווה במתח, [[התנהגות פסיבית-אגרסיבית]] ועוינות.

מכיוון שלכעס יש לעתיםלעיתים קרובות תועלת ומשוב מיידי מהסביבה, עשויים להתרחש תהליכים של [[התניה קלאסית|התניה]] ו[[למידה]] העלולים לגרום לפרט לאמץ דפוס התנהגות כועסת ולעשות בו שימוש מופרז, כגון תוקפנות יתרה; אך תוקפנות זו נתפסת בעיני הקורבן כבלתי [[צדק (מוסר)|מוצדקת]], ומעוררת תוקפנות נגדית כועסת ומתפרצת. כך, כמו ב[[מעגל קסמים]], פרט שעושה שימוש מופרז בכעס גורר את סביבתו לאווירה של אלימות.

[[הראי"ה קוק]] טען שה[[מניע]] העמוק והפנימי לכעס, הוא היעדר ביטוי עצמי של ה[[אישיות]], וכישלון של האדם להוציא את עצמו אל הפועל ולבטא את כישוריו ומהותו הפנימית. הוא ביאר גם את המושג "רתחא דאורייתא" (=כעס התורה; בבלי, [[מסכת תענית]] [[S:תענית ד א|ד' ע"א]]), שהוא כעס מוצדק על פי חז"ל, כהתנגשות בין האידאלהאידיאל רחב ההקף והלא-גבולי לבין ההגבלות והשפלות של העולם הזה, שיוצר כעס עצור ([[s:מידות הראי"ה#כעס|מידות הראי"ה עמ' פ"ג]]).