אלברטו ג'קומטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ז' |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 15:
הוא הציג את עבודותיו בגלריה ''Maeght'' בפריז ובגלריית פייר מאטיס ב[[ניו יורק]], שאת ההקדמה לקטלוג שלה כתב ידידו ז'ן פול סארטר. בראשית שנות החמישים הפך השימוש ב[[ארד]] לאפשרי מבחינה כלכלית וג'קומטי החל ליצוק פסלי ארד. ג'קומטי הפרפקציוניסט היה אובססיבי בשאיפתו ליצור את פסליו כפי שדמין אותם דרך ההשקפה הייחודית שלו על המציאות. אולם לתדהמתו, בגלל שאיפתו למושלמות, כל פסליו יצאו בסופו של דבר קטנים למדי - רבים מהם לא גדולים יותר מחפיסת סיגריות ודקים כמסמרים. ידיד של ג'קומטי אמר פעם שאם ג'קומטי יחליט לפסל אותך, הוא יגרום לראשך להראות כמו להב סכין. עם זאת, לאחר נישואיו הוא הצליח להגדיל את פסליו, אך ככל שנעשו גבוהים יותר, כן נעשו דקים יותר. ג'קומטי אמר שזו הדרך שבה הוא רצה להביע את התחושה אותה חש כשהביט באישה ערומה.
בשנת [[1954]] הוא קיבל הזמנה לעצב מדליון בדמותו של [[אנרי מאטיס]] והוא יצר אין-ספור איורים של הצייר בחודשים האחרונים של חייו. בשנת [[1962]] הוא זכה בפרס הראשון בביאנלה ב[[ונציה|וונציה]] וזכה להכרה בינלאומית. אך גם ההכרה הבינלאומית והדרישה המסחרית לעבודותיו לא גרמו לו לוותר על עקרונות יצירתו. הוא עיצב שוב ושוב את המודלים שלו,
יש המתעלמים, ולא בצדק, מההדפסים של ג'קומטי, אך הקטלוג ''Giacometti - The Complete Graphics and 15 Drawings'' של הרברט לסט, הוצאת Tudor 1970, כותב על השפעתם ומפרט את מספר העותקים שנעשו מכל הדפס. כמה מההדפסים החשובים יותר שלו שוכפלו בהיקף מצומצם של שלושים עותקים בלבד ונחשבו לנדירים כבר בשנת [[1970]].
| |||