המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) – הבדלי גרסאות

לאחר החורף החליט הצבא הרוסי לעזוב את שומן ולסגת ל[[בסרביה]]. בפברואר [[1829]] פטר ויטגנשטיין בן ה-60, שהזהירות שלו בתכנונים הצבאיים נחשבה על- ידי רבים כמוגזמת, הוחלף על ידי [[איוואן דיביץ'|הנס קרל פון דיביץ']] הנמרץ יותר, ואילו הצאר חזר ל[[סנקט פטרבורג]]. ב-[[16 בפברואר]] [[1829]] נכבשה עיר הנמל [[סוזופול]], לאחר [[קרב סוזופול|מצור קצר]] שהוטל על ידי הצי. ב-[[7 במאי]] 1829 חצה דיביץ' עם 60,000 איש שוב את הדנובה, והמשיך את [[המצור על סיליסטרה (1829)|המצור על סיליסטרה]]. בעקבות כך שלח הסולטאן צבא של 40,000 חיילים לחזק את סיליסטריה, אולם הכוח הושמד על ידי דיביץ' ב[[קרב קיולבצ'ה]] ב-[[30 במאי]], וכעבור כמה שבועות נפלה סיליסטרה לרוסים.

ב-[[2 ביולי]] הפתיע דייביץ' את הטורקים במתקפה טרנס-בלקנית, הראשונה בהיסטוריה הצבאית הרוסית מאז מסעותיו של [[סוויאטוסלב, נסיך קייב]] במאה העשירית. קבוצה של 35,000 חיילים רוסים ומתנדבים בולגרים חצתה את ההרים הבולגרים וצעדה היישר ל[[קונסטנטינופול]]. ב-[[12 ביולי]] נפלה [[בורגס]], וב-[[31 ביולי]] הובס צבא טורקי נוסף ליד [[סליבן]]. ב-[[28 באוגוסט]] כבר היו הרוסים ב[[אדירנה]], 60 ק"מ מקונסטנטינופול, ובהלה פרצה ברחובות הבירה העותומאניתהעות'מאנית.

בעקבות כך לא הייתה לסולטאן ברירה אלא לבקש שלום, והסכם השלום נחתם ב[[אדירנה]] ב-[[14 בספטמבר]] [[1829]]. ב[[הסכם אדירנה]] רוסיה זכתה ברובו החוף המזרחי של [[הים השחור]] וב{{ה[[הדלתה של הדנובה|דלתה של הדנובה}}]]. האימפריה העות'מאנית הכירה בעליונותה של רוסיה ב[[גאורגיה]] ו[[ארמניה]] של ימינו, [[סרביה]] השיגה אוטונומיה, ורוסיה הורשתה לכבוש את [[מולדובה]] ו[[ולאכיה]] עד לתשלום פיצויים גבוהים על ידי הטורקים. שאלת המעבר דרך ה[[דרדנלים]] נקבע ארבע שנים מאוחר יותר ב[[חוזה הונקאר איסקלסי]].