צבי פסח פרנק – הבדלי גרסאות

הרב פרנק ראה עצמו מחויב לעמוד בשער ולהתריע כנגד פרצות שונות, ולא נמנע גם מלמחות כנגד דברי שרים וראש הממשלה. הוא התנגד ל[[קנאות]] שאין בה כוונה טהורה לשם שמים. הוא המעיט בדיבורים, ולעתיםולעיתים רחוקות היה [[נאום|נואם]] בפני ציבור. גם באסיפות העדיף להאזין לדברי אחרים.

הרב פרנק התיר אלפי [[עגינות|עגונות]] במהלך חייו. לעתיםלעיתים היה מחפש שותפים להיתר עגונה, אך לא רצה לדעת את נימוקיהם המדויקים על מנת שלא לסתור אותם. מאידך גיסא, התנגד להיתר עגונות קיבוצי. בעקבות מקרה של חולה שרצה לתת גט לאשתו קודם מותו בשל הקושי בקבלת [[חליצה]] מאחיו, פעל הרב פרנק למינוי רב ל[[מרכז רפואי הדסה|מרכז הרפואי של הדסה]]. בתקופת המנדט הבריטי הייתה נהוגה תופעה של [[נישואים פיקטיביים]] לצורך קבלת [[סרטיפיקט]]ים, כאשר לאחר שהגיעו לארץ היו [[גירושים|מתגרשים]]. הרב פרנק פסק כי הנישואים והגירושים הם פיקטיביים, ואין האישה נאסרת בגללם להינשא ל[[כהן]]. בתי הדין בארץ ישראל נהגו להעביר אליו את המקרים הקשים והמסובכים שעלו על שולחנם.

הרב פרנק התנגד לייסוד בתי מדרש לרבנים. עורר תלמידי חכמים שיקבלו עליהם עול רבנות להורות הלכה בישראל, והשתדל לטפח אברכים מתאימים. עודד רבנים לצאת לחוץ לארץ על מנת לשמש כרבנים שם. דקדק בהענקת [[סמיכה לרבנות]], ולפעמים העניק אותה רק לאחר שהמועמד כבר קיבל משרה רבנית. לעתיםלעיתים נמנע מלהשיב לשאלות שנשאלו ממקומות אחרים, כאשר ראה בכך כוונה לעקוף את הרבנות המקומית.

לא היו לו שעות קבלה, והשיב לשאלות הלכתיות בכל זמן שנשאל. נהג לברר את העניין ההלכתי מכל צדדיו ולפסוק גם כשהפסק מנוגד לדעת רבנים אחרים. אהב את ההכרעה שאינה משאירה מקום לספק ותשובותיו מתאפיינות בבהירות. בפסיקת ההלכה התבסס על הפוסקים ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]] שדנו בשאלה, באמרו שהתעלמות מדעותיהם היא פגיעה בכבודם. כמו הרב שמואל סלנט והרב [[יצחק אלחנן ספקטור]] נטה להקל ואחז בשיטת '[[כוחא דהיתירא עדיף]]'; אולם ניתן למצוא אצלו גם מקרים שהחמיר בדברים שאחרים הקילו בהם, בעיקר כשהשאלה הייתה כללית וציבורית. לעתיםלעיתים השיב בשאלה זהה תשובות מנוגדות לשני אנשים, בשל ההבדלים ביניהם, לפי מסורת בעניין שקיבל מהרב שמואל סלנט.