ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

הדוכס והדוכסית מיורק התגוררו בעיקר ב[[קוטג' (מבנה)|קוטג']] יורק, שהיה אחד מ[[בית מגורים|בתי המגורים]] הקטנים יחסית באחוזת אביו ב[[סנדרינגהאם]] שב[[נורפוק (מחוז)|נורפוק]], שם חיו בצורה צנועה, יחסית לבני משפחת המלוכה הבריטית. ג'ורג' העדיף לחיות חיים פשוטים ושקטים, בניגוד לחיי החברה התוססים של אביו. ה[[ביוגרף]] הרשמי שלו התייאש מהתנהגותו, ותיאר את חייו של ג'ורג' כדוכס יורק במילים: "ייתכן שהוא בסדר גמור כקצין זוטר צעיר וכמלך זקן וחכם, אך כאשר הוא היה דוכס יורק... הוא לא עשה דבר מלבד להרוג [כלומר לירות] בבעלי חיים ולהדביק בולים"{{הערה|שם=סינקלייר 107|סינקלייר, עמוד 107}}. הוא נודע כ[[אספן בולים]] מקצועי, והיה לו תפקיד פעיל בהפיכת [[אוסף הבולים המלכותי]] ל[[אספנות|אוסף]] הגדול והשלם ביותר בעולם של בולי הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי. לעתיםלעיתים הוא אף קבע שיאים בתשלום עבור פריטים מסוימים{{הערה|[http://www.royal.gov.uk/The%20Royal%20Collection%20and%20other%20collections/TheRoyalPhilatelicCollection/History.aspx אוסף הבולים המלכותי] באתר הרשמי של בית המלוכה הבריטי}}. נטייתו הנלהבת לאיסוף בולים הייתה לצנינים בקרב המעמד האינטלקטואלי באותה תקופה{{הערה|רוז, עמוד 42}}.

ב-[[9 בנובמבר]] 1901 הוכתר ג'ורג' כנסיך ויילס וכ[[רוזן צ'סטר]]. המלך אדוארד השביעי רצה להכין את בנו כ[[יורש עצר|יורש העצר]] שלו. בניגוד למלכה ויקטוריה, שהדירה במכוון את אדוארד מענייני המדינה, הוא העניק לג'ורג' גישה רחבה למסמכי המדינה. ג'ורג' התיר לאשתו לקרוא את מסמכיו האישיים{{הערה|רוז, עמוד 289}}, כיוון שהעריך את עצותיה ולעתיםולעיתים אף הסתייע בה במהלך [[נאום|נאומים]] שנשא{{הערה|שם=סינקלייר 107}}.

ג'ורג' מעולם לא התאושש ממחלותיו. בשנה האחרונה לחייו הוא נזקק לעתיםלעיתים למסכת [[חמצן]]. בליל [[15 בינואר]] [[1936]] הלך ג'ורג' לחדרו ב[[בית סאנדרינגהאם]], והתלונן על קור; הוא מעולם לא יצא מחדרו חי{{הערה|פופ-הנסיי, עמוד 558}}. הוא החל לסבול מחולשה כללית שהלכה וגברה ומ[[הכרה]] מעורפלת. ב-[[20 בינואר]] היה ג'ורג' על סף [[מוות]]. [[רופא]]יו, בראשותו של [[ברטרנד דוסון|לורד דוסון]], פרסמו הודעה מיוחדת שבה נאמר "חייו של המלך מתקדמים בשלווה לסיומם"{{הערה|הטיימס, טור A בעמוד 12, 21 בינואר 1936}}. ביומנו הפרטי של דוסון, שנחשף רק לאחר מותו, נכתב כי מילותיו האחרונות של המלך, שמלמל "אלוהים יקלל אותך!"{{הערה|שם=ווטסון|Watson, Francis (1986), "The Death of George V", History Today 36: 21–30}}, כוונו לעבר ה[[אחות]] שנתנה לו תרופת הרגעה בליל ה-20 בינואר. דוסון כתב שהוא זירז את מות המלך באמצעות מתן זריקה קטלנית של [[קוקאין]] ו[[מורפין]], על מנת למנוע כאב נוסף מהמשפחה ועל מנת שמות המלך בשעה 11:55 יוכרז במהדורת הבוקר של [[הטיימס]]{{הערה|שם=ווטסון}}{{הערה|Ramsay, J. H. R. (28 May 1994), [http://www.bmj.com/cgi/content/full/308/6941/1445 "A king, a doctor, and a convenient death"], British Medical Journal 308: 1445}}.

** לעתיםלעיתים, מחוץ לממלכה המאוחדת, ובעיקר בהודו: הוד מלכותו האימפריאלי המלך-קיסר