קנטוניסטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
|||
שורה 8:
ראשיתו של מוסד הקנטוניסטים (השם נלקח מהכינוי למגויסי החובה ב[[צבא פרוסיה]], שנקראו מכל מחוז, או [[קנטון (חלוקה מנהלית)|קנטון]]) הייתה ב-[[1721]], בימיו של [[פטר הגדול]]. הוא ציווה כי בכל [[גדוד]] יוקם בית-ספר לילדי החיילים, ששירתו כל אחד למשך עשרות שנים, ובהמשך ילוקטו הכשירים מביניהם ויופנו גם הם לצבא. התפישה כי ילדי המגויסים הם רכוש המדינה התקבעה בימי יורשיו. בערי השדה, בהן שוכנו חילות-המצב, נלקחו למסגרות כאלו ילדים מתוך ומחוץ לנישואין ויתומי מלחמה. ב-1798 היו 16,400 מהם, והשם "קנטוניסטים" החל לשמש מ-1805. על אף שהתיימרו להיטיב עם החברה, שררו בבתי-הספר תנאים ירודים ואחד מכל שלושה מהשוהים בהם מת.
הרשויות לא עודדו גיוס ילדים יהודים. העמידה במכסה הוטלה על ראשי הקהל היהודיים, אך הרשויות חיברו שורה של תקנות שנועדו להבטיח כי הנשיאה בעול תתחלק באופן הוגן בין שכבות הציבור. מנהיגי היהודים ניצבו מול הצורך לספק את המספר הנדרש. כפי שציין ההיסטוריון ג'ון ד. קליר, הם העדיפו מטבע הדברים לשמר את בעלי המעמד בחברה: הם עצמם, העשירים והרבנים, בני משפחותיהם ובחורי הישיבות. כמו כן, בעלי משפחות צעירים היו חיוניים לקהילות. הפלח שניתן היה לוותר עליו בקלות הרבה ביותר היה ילדי העניים. העובדה שהם נשאו בעול המסים עבורם סיפקה לראשי הקהל הצטדקות, והגיוס הוצג
לממשל לא הייתה מדיניות ניצור מכוונת: [[נצרות אורתודוקסית|הכנסייה האורתודוקסית]] חששה מהמרת דת אופורטוניסטית שתיצור בעיית [[אנוסים]] חדשה, והקיסר עצמו אמנם תמך בכך בעקרון אך לא ראה זאת כאפשרות מעשית. למרות זאת, רבים מהקצינים ניצלו במהרה את ההזדמנות. בשש-עשרה השנים הראשונות לא התנהל מאמץ מאורגן בנידון, ורשמית הובטח כי המגויסים יורשו לקיים את דתם. הדבר השתנה חדות ב-1843. ב-29 באפריל הנחה הצאר את ה[[סינוד]] העליון של הכנסייה האורתודוקסית לפעול בנושא, אף כי דרש לפעול במתינות ובזהירות. החיילים הורחקו מכל מגע עם דתם (בשייטת ב[[אסטרחן]] הורחק מלח שתפקד כ[[רב]] מיחידתו); נאסר עליהם לקבל מכתבים ב[[יידיש]], והם חויבו לתקשר עם החוץ ב[[רוסית]] בלבד. פקדו עליהם להשתתף בטקסים נוצריים ובהרצאות חינוכיות של [[כומר|כמרים]]. עשרים וחמישה אלף המירו את דתם. כפי שציין ג'ון קליר, מדיניות הניצור כלפי הקנטוניסטים בין 1843 ל-1856 הייתה השלב היחיד בתולדות היהודים תחת האימפריה הרוסית בו זנחה הממשלה את הבטחתה לסובלנות דתית ופעלה באופן נחרץ כדי לגרום להם להיטבל.{{הערה|קליר, עמ' 112.}}
|