זמן (ישיבות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 2:
==הזמנים השונים==
בכל סוגי הישיבות ([[ישיבה קטנה|קטנות]], [[ישיבת הסדר|הסדר]], [[ישיבה גבוהה|גבוהות]]
*'''[[זמן אלול]]''' - מ[[ראש חודש]] [[אלול]] עד ל[[יום הכיפורים]].
*'''זמן חורף''' - מראש חודש [[חשוון]] עד ראש חודש [[ניסן]].
שורה 8:
תקופות ה"זמנים" נקבעות לפי החגים, כאשר חג ה[[סוכות]] וחג ה[[פסח]] נחשבים לחגים משפחתיים שבהם התלמידים משוחררים לבתיהם, לעומת חג ה[[שבועות]] ו[[הימים הנוראים]] שבהם שוהים התלמידים בישיבה. בקיץ ישנה תקופת "בין הזמנים" חדשה, שלא הייתה נהוגה בישיבות הוותיקות במזרח אירופה, אז היה זמן אחד ארוך מראש חודש אייר ועד ליום הכיפורים. משום כך, "זמן אלול" אורך באופן קבוע מעט יותר מחודש, "זמן קיץ" מעט יותר משלושה, ו"זמן חורף" חמישה חודשים (או שישה, בשנה מעוברת).
לכל "זמן" נקבעת [[מסכת]] מרכזית הנלמדת בישיבה בסדרי העיון והבקיאות, כאשר
==בין הזמנים==
תקופת החופשה בין זמן לזמן נקראת '''בין הזמנים''' (נהגה בעולם הישיבות ב[[מלעיל]]), והיא ניתנת כדי לאפשר לבני הישיבה לשהות עם משפחתם תקופה מסוימת, בייחוד בחגים, לנוח מעמלה של תורה (שהרי "תורה מתשת כוחו של אדם"), ולאגור כוחות לקראת הזמן הבא. בישיבות נזהרים מלקרוא לה "חופשה", על מנת להבדיל בין מטרתן של הישיבות בנתינת זמן מנוחה להתרעננות בלבד לבין החופשה הנהוגה בבתי ספר הכלליים, המנוצלים, לדעתם, לבילויים אגרסיביים. סיבה נוספת היא משום שגם בתקופת בין הזמנים מקפידים רבים מן הלומדים להמשיך וללמוד במסגרת מצומצמת יותר,
נוהגים להביא מעין מקור לבין הזמנים מדברי הגמרא, ש[[רבא]] ביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו (כלומר ילכו לבתיהם ולא ישארו בישיבה) בימי תשרי ובימי ניסן ([[מסכת ברכות]] דף ל"ה עמוד ב').
# הרצון שימשך לימוד התורה בעת הלחימה ויגן על [[חייל|חיילי]] [[צה"ל]] הלוחמים בחזית.
# כשם שמשה שאל את [[שניים וחצי השבטים]] "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?", כך גורסים ראשי הישיבות שאין זה יאה שהבחורים ייצאו לחופש כאשר בני גילם נלחמים בחזית.
שורה 21:
מאידך, חלק מהישיבות מעדיפות להשאיר את בין הזמנים על כנו ולחזק במקום זאת את "ישיבות בין הזמנים", זאת כלקח ממלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה נשארו התלמידים ללמוד רצוף "זמן אלול" (ה'תשל"ג) ו"בין הזמנים" ו"זמן חורף" (ה'תשל"ד) דבר שיצר שמונה חודשים רצופים של לימוד. מרבית ראשי הישיבות וה[[משגיח|משגיחים]] דיווחו שהם חשים בלאות ובקושי ומודעים לצורך במנוחת בין הזמנים. כדי לשמור על דרך האמצע במבצעים דלעיל, מחזקות הישיבות את "ישיבת בין הזמנים" ואף מעלות את המלגה המחולקת.
בישיבות רבות ישנה חופשה קצרה אף בזמן ימי ה[[חנוכה]], בדרך כלל רק לארבעה ימים, מחצית מימי החנוכה. ימים אלו נקראים
====ספרות====
|