קוד הייז – הבדלי גרסאות

# נאסרו מילים וביטויים הנחשבים ל"פוגענים".

# סצינות של [[רצח]] יוצגו באופן שיניא את הצופה מלחקותם בחיים, ורציחות אכזריות לא תוצגנה במפורש. אין להצדיק נקמת דם.

# לא תוצג מערכת יחסים מינית בין אנשים מ[[גזעי האדם|גזעים]] שונים.

# "סצינות של תשוקה" לא יוצגו כשאינן הכרחיות לקידום העלילה. יש להימנע מ"נשיקות מוגזמות ומלאות תשוקה", כמו גם מכל הצגה שעלולה "לגרות את האלמנטים הנמוכים והבסיסיים ביותר".{{הערה|1=דוגמה לפירוט הקוד: במקרה של סצנה חיונית לצורכי העלילה, בה נדרשת אינטימיות כדוגמת שהייה של גבר ואישה ביחד במיטה, או נשיקה, לא תימשך הסצנה יותר משלוש שניות.}}

אכיפת הקוד הובילה לביטולם של מוסדות צנזורה קיימים. סרטים שיוצרו מחוץ לארצות הברית, צונזרו על ידי מינהל המכס של ארצות הברית. כך נמנע, בשנת [[1932]] הייבוא מ[[הונגריה]] של הסרט "[[אקסטזי (סרט)|אקסטזי]]" בכיכובה של הכוכבת שתהיה ידועה כ[[הדי לאמאר]], אשר הציג סצינות מיניות, בהן נראית לאמאר בחזה חשוף. ערעור לבית המשפט על פעולת המכס נדחה בשל העובדה כי בית המשפט העליון קבע כי הסרטים אינם מוגנים על ידי התיקון הראשון לחוקה.

 

 

הפעולה הממשית הראשונה של הצנזורים הייתה בהפקת הסרט "טרזן וזוגתו" משנת [[1934 בקולנוע|1934]], בו הושמטו סצינות עירום קצרצרות, בהן צולמה כפילת גוף לכוכבת [[מורין או'סאליבן]]. מקרה נוסף, שהוצג בסרטו של [[מרטין סקורסזה]] "[[הטייס]]" משנת [[2004 בקולנוע|2004]], הוא הצנזורה על הסרט "[[פורע החוק]]" משנת [[1943 בקולנוע|1943]], שהופק על ידי [[הווארד יוז]]. המינהל סירב לאשר את הסרט, והסרט לא הוצג במשך שנים, במיוחד בשל העובדה שמסע הפרסום לסרט התמקד בשדיה של השחקנית [[ג'יין ראסל]] שהייתה אהובתו של יוז. יוז התעקש, ולבסוף הצליח לשכנע את ברין כי שדיה של ראסל אינם מהווים הפרה של הקוד, ולאפשר את הצגת הסרט ברחבי ארצות הברית. הסרט הוצג לבסוף בשנת [[1946 בקולנוע|1946]] לאחר שלוש שנים אותן בילה יוז בפרסומו, והרצון לצפות בדבר שנאסר על הקהל במשך שלוש שנים הביא להצלחתו הכבירה של הסרט בקופות.