הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ורג' בלנשין"

היה בין אחרוני הכוריאוגרפים שעבדו עבור [[סרגיי דיאגילב]] ("אפולו", "הבן האובד","שירת הזמיר" ([[עיצוב תפאורה]]: [[אנרי מאטיס]]) ,"החתולה".) ביחד עם [[לינקולן קרסטיין]] הקים בית ספר לבלט אמריקאי ולהקה, בה כיכבה אשתו דאז, [[מריה טולצ'יף]] כפרימה בלרינה. באותה תקופה היה בלנצ'ין אחראי לפיתוח הסגנון שנודע כ"בלט אמריקאי", אשר כלל טכניקות קצביות, אתלטיות, ומתואמות למוזיקה מודרנית, כדוגמת סווינג. יכולותיה האקרובטיים של טולצ'יף היו מותאמים במיוחד לדרישות סגנון זה, והשניים עבדו במהלך שנים לשכללו. כשטולצ'יף רקדה בסגנון ב[[תיאטרון בולשוי]] וב[[פריז]], הוא התקבל בהתלהבות על ידי המבקרים והקהל. שיתוף הפעולה בין [[איגור סטרווינסקי]] ובלנצ'ין אשר החל תחת ידיו של [[סרגיי דיאגילב]] נמשך עשרות שנים לאחר מותו והם יצרו יחדיו בארצות הברית עשרות בלטים. בלנצ'ין יצר בלטים גם עבור להקת הבלטיםהבלט הרוסייםהרוסי של מונטה קארלו עבור(Ballet Rousse), האופרה של פאריספריז, ועבור תיאטרוןותיאטרון הבלט האמריקאי. בלנצ'ין יצר תפקידים עבור הבלרינות אלכסנדרה דנילובה, מריה טאלצטולצ'יף, מליסיה היידן, סוזן פארל, מריל אשלי ודרסי קיסטלר, אשר סוקרו בסרט ''Dancing for Mr. B''' אשר יצא מספר שנים אחר מותו. בלנשיין פיתח סגנון מדויק מאוד ומושלם מקצה הבוהן ועד קצה הזרת הראש והצוואר, תבע מרקדניו ביצוע מושלם והתמסרות מושלמת, סגנונו התפתח ל סגנוןלסגנון מופשט מאד, הוא בחר בתלבושות אשר לא מסתירות את מבנה גוף הרקדנים רצינותם אמינותם ויושרם ונמנע משימוש באפקטים.