ז'קלין כהנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מסעות, נדודים והגירה: יש הבדל בין עליה להגעה
שורה 21:
שנות נדודיה הרבות והטלטלות בין חברות וקהילות שונות מאוד זו מזו הולידו אצל כהנוב תפיסת עולם רב-תרבותית ייחודית ומגובשת. ברגישותה זיהתה היטב את [[רגשי נחיתות|רגשי הנחיתות]] האופייניים לאחיה ה[[יהדות מצרים|יהודים-המצרים]] והתעמתה כל חייה עם ההשקפה המתנשאת והמבטלת של המערב כלפי המזרח ועם ההפנמה המזרחית של נקודת המבט הזו.
כהנוב האמינה כי הספרות עשויה להוות כלי חשוב ומהותי לשימור הייחוד התרבותי של כותביה, ועל כן הקדישה חלק מכתביה לבחינת הזהויות המפוצלות המשתקפות בתופעה שהיא כינתה "ספרות של מוטציה תרבותית".{{הערה|שם=מוטציה חברתית 110|כהנוב, "ספרות של מוטציה חברתית", '''בין שני עולמות''', עמ' 110.}} זוהי ספרות העוסקת בחיפוש זהות, ושמתבטא בה יחס עיקש ונאמן לשלל הגורמים המעצבים את הזהות הזו, וחוסר נכונות להכפיף אותם בפני [[הזרם המרכזי]] או ה[[הגמוניה]] המערבית השלטת. על השאלה: "מי אתה", לשיטתה, ישיב סופר שכזה: "אני צירוף מסוים של א, ב, ו-ג, ואני מסרב להקריב אפילו אחד מיסודות אלה."{{הערה|שם=מוטציה חברתית 110}}
כהנוב התפלמסה עם תפיסת "כור ההיתוך" ששלטה בחברה בישראל ב[[שנות ה-50]]{{הערה|שם=בין שני עולמות 12|אוחנה, "דיוקן ים תיכוני עם גברת", מבוא בתוך: '''בין שני עולמות'', עמ' 12.}} והציעה לה אלטרנטיבה מקורית. היא ראתה בשילוב בין הגירהעלייה מ[[יהדות אירופה|ארצות אירופה]] לבין מיקום גאוגרפי בלב [[המזרח התיכון]] מקור פורה להתפתחות אינטלקטואלית ולהזנה הדדית, ושאפה ליצירת קרקע חברתית מאפשרת שתעודד את גוני הזהות השונים לבהוק בעוצמה ולהעשיר את המארג התרבותי המשותף. ה[[מודרניות]], לתפיסתה, עשויה לתקן עוולות חברתיות שפשו ב[[לבנט]], כדוגמת [[פטריארכיה|השליטה הפטריארכלית]] במשפחה ובחברה; אך שומה עליה להיזהר ולא להכחיד את הייחוד התרבותי – המוזיקלי, הספרותי, האינטלקטואלי ואף הדתי – ששורר בסביבה גיאו-פוליטית זו.
 
היא ראתה בקשר העתיק והעמוק בין העמים היהודי והערבי קשר ששורשיו נעוצים עוד בסיפורי המקרא – מקור אפשרי ואופטימי לדיאלוג ולקרבה ופתח אופציונלי לסיום הסכסוך של ישראל עם שכנותיה. לתפיסתה, ההתכחשות הישראלית למקורותיה הלבנטיניים היא אחד הגורמים להיקבעות הפער והשנאה שבין העמים, ואילו ההכרה במקורות אלה עשויה לשאת פרי: "במידה שלא תפחד מפני ה'לבנטיניזציה' שלה, אפשר שתסלול את הדרך לאיזה שלום לעתיד-לבוא."{{הערה|כהנוב, "שחור על גבי לבן", '''ממזרח שמש''', עמ' 59.}} באחת ממסותיה התפלמסה עם הפילוסוף היהודי-צרפתי [[עמנואל לוינס]], שראה בעולם הנוצרי את מקור העימות וההזנה ההדדית העיקרי של העולם היהודי המודרני. לדעתה, ל[[אסלאם]] יש מקום מרכזי הרבה יותר בחיי העם היהודי במאה ה-20 ושומה על היהודים לזהות את הקודים התרבותיים האסלאמיים ולדבר באותה שפה מזרח-תיכונית ולא לנהל את הקשרים עם שכניהם על בסיס עולם מושגים אירופי ואידאולוגיות מערביות לא-רלוונטיות.{{הערה|כהנוב, "עמנואל לוינס, או התלמוד כאתגר חי", '''בין שני עולמות''', עמ' 140–154..}} זווית אפשרית נוספת שהעלתה כבסיס לפתרון הסכסוך קשורה לעמדתה ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] וברעיון שהעלתה לפיו נשים יהיו דמויות בעלות עוצמה ורבות השפעה במשחק הפוליטי, ובכך יזכירו לשני העמים ש[[דתות אברהמיות|מקורם ההיסטורי ברחם אחד]].