טבח חמה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הטבח: 17 בפברואר
←‏הטבח: חוסלה כל המנהיגות הדתית
שורה 16:
בבוקר ה-3 בפברואר ניסו הטנקים לחדור לסמטאות שבידי האחים המוסלמים. אולם אלה הצליחו לנטרל את מכונות הירי המותקנות על הצריחים בעזרת רימונים ו[[בקבוק מולוטוב|בקבוקי מולוטוב]]. באותו ערב, הזעיק רפעת את החטיבה המשוריינת ה-21, בפיקוד פואד אימעיל, כאשר חייליה שהיו תושבי חמה הוצאו מן הכוח לפני כניסתו אל העיר. הכוח נכנס דרך רחוב סעיד אבן אל-עאס. בבוקר ה-4 בפברואר פרצו כ-20 טנקים והחלו לירות על המחסומים ועל הבתים שמסביב. המסגד הגדול במרכז השכונה התמוטט וכעבור מספר שעות כבר קרסו גם רוב הבניינים שליד המחסומים. יחידות הצבא שמסביב לעיר החלו להפגיז בירי ארטילרי את השכונות שהיו מעוזי האחים המוסלמים: בארודי, קילאני, הדרא וחמידיה.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 80}}
 
ב-17 בפברואר נהרג מפקד האחים המוסלמים, השייח' קילאני, מרסיס של פגז. במשך השבועות הבאים נהרגו מאות אנשים. חיל ההנדסה הסורי פוצץ בשיטתיות בניינים על דייריהם. העיר העתיקה, ובה השוק והמסגדים, נהרסה כליל. תושבים שנשארו בעיר הובאו לחקירות בעינויים. לדברי [[אהוד יערי]], חקירות אלו היו בפיקוחו של הקולונל מוחמד נאסיף, מעוזריו של רפעת אסד. רפעת הביא לעיר בולדוזרים והרס לגמרי בניינים שנפגעו קשה, וזאת כדי לגרום לתושבי השכונות של האחים המוסלמים לעבור למקום אחר. אסירים שנכלאו בשל התנגדות למשטר, הובאו ממעצרם ונטבחו. הם נקברו בקברים מוכנים מראש, שכוסו ללא ציון קבורתם. ארגון [[אמנסטי אינטרנשיונל|אמנסטי]] הביא עדויות לכך שנעשה שימוש במכלים של גז [[ציאניד]], שהוזרם מהם גז באמצעות צינורות שחוברו אל כניסות הבתים שנחשדו שעדיין מתגוררים בהם מורדים, והגז המית את כל יושביהם. לאחר הטבח חוסלה כל המנהיגות הדתית של חמה ששרדה, וכך גם רוב מנהיגי האיגודים המקצועיים שהתנגדו למשטר.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 82|תומאס פרידמן, '''מביירות לירושלים''', פרק 4: חוקי חאמה, עמ' 82.}}
 
==לאחר הטבח==