טבח חמה – הבדלי גרסאות

הקריאות לנקמה גברו בקרב האחים המוסלמים, ופיגועי התופת התגברו. שיא האירועים היה במרידה כוללת של העיר הסונית–שמרנית [[חמה (עיר)|חמה]], בפברואר 1982. הנשיא אסד הפקיד את האחריות לדיכוי העיר על אחיו, רפעת. מטרת התקיפה מצד המשטר, הייתה להפסיק את הפעילות המרדנית של האחים המוסלמים. לפני ההתקפה קרא המשטר לתושבי העיר להיכנע, והזהיר כי מי שיישאר בעיר ייחשב למורד.

 

[[צבא סוריה|הצבא הסורי]] החל בהפגזה מסיבית של העיר בת ה-350,000 תושבים (הרביעית בגודלה בסוריה{{הערה|שם=מביירות לירושלים 82}}). [[רוברט פיסק]] {{אנ|Robert Fisk}} תיאר בספרו "Pity the Nation" {{אנ|Pity the Nation}} כיצד אזרחים ברחו מהעיר בעוד [[טנק|טנקים]] וכוחות חי"ר התקדמו לעבר העיר במטרה להטיל עליה מצור.

500 לוחמים מהכוח של רפעת וכוח של [[המודיעין הצבאי הסורי]] (המוחאבראת) החלו להקיף את שכונת בארודי שנמצאת על הגדה המערבית של נחל [[אורונטס]], שבסמטאותיה התגוררו המתנגדים הקיצוניים ביותר של המשטר.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 79}} אלא שהאחים המוסלמים ידעו, ככל הנראה, שצפויה מתקפה והציבו שומרים על הגגות. הם תקפו את החיילים, שהסתבכו בסמטאות, בתתי-מקלע בליווי קריאות "[[תכביר|אללה הוא אכבר]]". קבוצה אחרת הקימה מחסום על הגשר המוביל לגדה המזרחית של הנהר, כדי למנוע הזעקת תגבורת לצבא. החיילים הותקפו גם בשכונות אחרות ועם שחר הם נאלצו לסגת. הרמקולים של המסגדים הכריזו שהעיר "משוחררת" והאחים המוסלמים דרשו [[ג'יהאד]] נגד אסד ומפלגת ה[[בעת' (סוריה)|בעת']]. בבוקר הוזעקו אלפי חיילים נוספים והחטיבה ה-47 נכנסה אל העיר. מאוחר יותר בבוקר, קרא מפקד האחים המוסלמים, השייח' אדיב אל-קילאני, לאנשיו לצאת ממחבואם לקרב לסילוק המשטר "הכופר" של אסד. לאור היום התנהל קרב פנים אל פנים. האחים המוסלמים, בסיוע צעירים חילוניים, תקפו את עמדותיהם של גדודיו של רפעת אסד והקימו מחסומים בעצמם. מהרמקולים של המסגדים נשמעה כל הזמן הקריאה "קומו וסלקו את הכופרים מחמה". קבוצות של האחים המוסלמים עברו ברחובות, בזזו את תחנות המשטרה ומחסני הנשק ואז פרצו לבתי מנהיגי מפלגת הבעת' בעיר. כ-50 פקידי ממשלה נרצחו. הצבא הזעיק תגבורת נוספת: טנקים כדי לפרוץ לעיר ומסוקים כדי להנחית חיילים. הצבא בודד את התאים של האחים המוסלמים על ידי ניתוק קשרי הטלפון והטלגרף בין חמה וסביבתה, ואבטחת הכבישים המובילים אליה.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 80|תומאס פרידמן, '''מביירות לירושלים''', פרק 4: חוקי חאמה, עמ' 81-80.}}

ב-17 בפברואר נהרג מפקד האחים המוסלמים, השייח' קילאני, מרסיס של פגז. במשך השבועות הבאים נהרגו מאות אנשים. חיל ההנדסה הסורי פוצץ בשיטתיות בניינים על דייריהם. העיר העתיקה, ובה השוק והמסגדים, נהרסה כליל. תושבים שנשארו בעיר הובאו לחקירות בעינויים. לדברי [[אהוד יערי]], חקירות אלו היו בפיקוחו של הקולונל מוחמד נאסיף, מעוזריו של רפעת אסד. רפעת הביא לעיר בולדוזרים והרס לגמרי בניינים שנפגעו קשה, וזאת כדי לגרום לתושבי השכונות של האחים המוסלמים לעבור למקום אחר. אסירים שנכלאו בשל התנגדות למשטר, הובאו ממעצרם ונטבחו. הם נקברו בקברים מוכנים מראש, שכוסו ללא ציון קבורתם. ארגון [[אמנסטי אינטרנשיונל|אמנסטי]] הביא עדויות לכך שנעשה שימוש במכלים של גז [[ציאניד]], שהוזרם מהם גז באמצעות צינורות שחוברו אל כניסות הבתים שנחשדו שעדיין מתגוררים בהם מורדים, והגז המית את כל יושביהם. לאחר הטבח חוסלה כל המנהיגות הדתית של חמה ששרדה, וכך גם רוב מנהיגי האיגודים המקצועיים שהתנגדו למשטר.{{הערה|שם=מביירות לירושלים 82|תומאס פרידמן, '''מביירות לירושלים''', פרק 4: חוקי חאמה, עמ' 82.}}

 

 

==לאחר הטבח==