פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏חייו: בה שהה פחות משנתיים,
ב-[[3 בינואר]] [[1919]] חתמו פייסל וד"ר [[חיים ויצמן]], נשיא [[ההסתדרות הציונית]], על [[הסכם ויצמן-פייסל]] שביסס את ההכרה הערבית ב[[הצהרת בלפור]].
 
ב-[[7 במרץ]] [[1920]] הוא הוכתר למלך [[הממלכה הערבית של סוריה]] על ידי [[הקונגרס הסורי הלאומי]]{{הערה|{{דואר היום||פייצל מושל יחידי|1920/03/08|00304}}}} והתכונן להגן על שלטונו מפני צרפת{{הערה|{{דואר היום||לשאלת סוריה|1920/03/19|00201}}{{ש}}{{דואר היום||בקרת צבאית|1920/03/23|00302}}}}. אך ב[[אפריל]] [[1920]], [[ועידת סן רמו]] נתנה ל[[צרפת]] את המנדט על [[סוריה]]. ניסיון להגיע להסכם בין צרפת לפייסל לא צלח{{הערה|{{דואר היום||מלחמה בין צרפת ופייצל?|1920/07/19|00306}}}}, מה שהוביל ל[[מלחמת סוריה-צרפת]], שהסתיימה בתבוסה לכוחות הסוריים ב[[קרב מיסלון]], ב-[[24 ביולי]] [[1920]]. פייסל גורש מסוריה, בה שהה פחות משנתיים, על ידי הצרפתים{{הערה|{{דואר היום|[[שמואל בן שבת|בן שבת]]|פייסל בחיפה|1920/08/02|00310|||Ad}}}} ל[[עכו]].{{הערה|{{דואר היום|איתמר בן אב"י|האמיר פייסל בעכו|1920/08/09|00100}}}}
 
הבריטים הרשו לו לשהות זמנית בארץ ישראל, אליה הגיע עם תריסר עוזרים, 25 נשים, 175 שומרי ראש, שתי מכוניות, 25 סוסים ומטען במשקל 4 טונות. בזמן שהותו בארץ ישראל, ישב פייסל בביתה של [[פרנסיס ניוטון]] ב[[חיפה]], שם קיבל משלחות של תומכים והעניק ראיונות לעיתונאים.{{הערה|[[תום שגב]], '''ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט''', עמ' 104.}}
משתמש אלמוני