תיאטרון בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תיאטרון פרינג': ניסוח |
|||
שורה 93:
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] ניסו מחזאים ישראלים לאתגר עצבים חשופים בתרבות הישראלית כגון השואה, מוות, מלחמות ו[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]] ([[מלחמת לבנון הראשונה]], [[האינתיפאדה]]) ועולם הדת. סמן הרדיקליות באותה עת היה תיאטרון חיפה בניהולם המשותף של [[גדליה בסר]] ויהושע סובול. כך [[יהושע סובול]] ב"מלחמות היהודים", "[[סינדרום ירושלים (מחזה)|סינדרום ירושלים]]" (חיפה, [[1987]]), "[[נפש יהודי]]" (חיפה, 1982) ו"[[גטו (מחזה)|גטו]]" (חיפה, 1983), חנוך לוין ב"[[יסורי איוב]]" (הקאמרי, 1981) ו"[[הפטריוט]]" ([[תיאטרון נוה צדק]], 1982), [[יצחק לאור]] ב"[[אפרים חוזר לצבא]]" (שהופק בתיאטרון חיפה, נפסל ב-1985 על ידי הצנזורה ועלה ב-1989 על במת צוותא), [[שמואל הספרי]] ב"[[החילוני האחרון]]" (הקאמרי, 1986), [[הלל מיטלפונקט]] ב"[[מאמי (אופרת רוק)|מאמי]]" (צוותא, 1986) ואחרים. באותה עת ניסו [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]] ("הצנזורה") וחברי כנסת כ[[מרים גלזר-תעסה]] להצר את [[חופש הביטוי]], אך לרוב התיר [[בג"ץ]] את העלאת ההצגות, תוך עירור דיון ציבורי ער בתיאטרון. לאחר תקופה סוערת זו בוטלה הצנזורה על מחזות, אך הנהלות התיאטראות הגדולים, מצידן, החלו להחיל צנזורה-עצמית על מנת להתרחק משערוריות ולמשוך קהל רב ומגוון.{{הערה|1=[[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]], '''תיאטרון עברי וישראלי''', בתוך: '''[[זמן יהודי חדש]]''', [[כתר ספרים]] 2007 עמ' 251}}
שלושת התיאטראות הגדולים נמצאים שנים רבות תחת הנהלה קבועה ושמרנית למדי המקפידה על איזון תקציבי ואינה ששה לניסיונות חדשניים, הקאמרי בהנהלת [[נעם סמל]] מאז [[1992]], תיאטרון בית לסין בהנהלת [[ציפי פינס]] מאז [[1993]] והבימה בהנהלת יעקב אגמון מאז [[1995]] ו[[אילן רונן]] מאז [[2005]]. תיאטרוני חיפה ובאר-שבע ידעו טלטלות וחוסר יציבות ניהולית. תיאטרון החאן הירושלמי זכה מאז [[2001]], עת מונה [[מיכאל גורביץ']] למנהלו האמנותי וגיבש בו אנסמבל שחקנים, המופיעים ברוב המחזות ([[אריה צ'רנר]], [[יוסי עיני]], [[אבי פניני]], [[ארז שפריר]], [[שמרית לוסטיג]], [[נילי רוגל]], [[יהויכין פרידלנדר]] ואחרים), לפריחה אמנותית ומסחרית עם להיטים כגון "[[הקמצן]]" (2003), "[[אושר (מחזה)|אושר]]" (2004), "[[תעלולי סקפן]]" (2009), "[[גן הדובדבנים]]" (2010), "[[הלילה השנים עשר]]" (2010), "[[אוכלים]]" (חידוש, 2010) ורבים אחרים.{{הערה|{{הארץ|אריאל הירשפלד|"גן הדובדבנים" של צ'כוב - המחזה הטוב מכולם|1.1228546}}}}{{הערה|{{nrg|יונתן אסתרקין|הקוסם מגאורגיה|942/453|14 בספטמבר 2009|47|1}}}}{{הערה|{{עכבר העיר|טל לוין|עשר סיבות תרבותיות לעלות לירושלים|
החל משנת [[1995]] מוענק [[פרס התיאטרון הישראלי]] למספר קטגוריות בתיאטרון הישראלי.
שורה 204:
* [http://lib.haifa.ac.il/collections/dita/ מאגר ארכיוני תיאטרון DITA] - ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
* {{דבר|חוה נובק|דורות בתיאטרון בעשרים שנות המדינה|1968/05/03|01200}} {{דבר||המשך|1968/05/03|01300}}
* {{עכבר העיר|[[ציפי שוחט]]|כל חטאי התיאטרון הישראלי, מא' עד ת' - מיוחד ליום כיפור|
* {{בכור המהפכה|תום לוי|ראשית התיאטרון בארץ ישראל: בין הגמונים, כפירה ומהפכה|952|5 במאי 2011}}
* {{כלכליסט|מאיה נחום שחל|המסך תלוש|3557515|4 בינואר 2012}}
| |||