מלחמת העצמאות של ארצות הברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
File renamed. (GlobalReplace v0.6.5) |
|||
שורה 57:
[[קובץ:Boston tea party.jpg|ממוזער|250px|[[מסיבת התה של בוסטון]]. ליתוגרפיה 1846.]]
{{ערך מורחב|מסיבת התה של בוסטון}}
למרות טבח בוסטון ותוצאותיו, המשיכו ההתנגשויות בין התושבים שהתמרדו נגד "חוק התה" לבין השלטונות הבריטים. אחד המוחים היה [[ג'ון הנקוק]] - סוחר שספינתו עוקלה בטענה להברחה. תגובתו ה"מרה" הייתה ארגון חרם על התה של "[[חברת מזרח הודו הבריטית]]" שיובא מ[[סין (אזור)|סין]]. חרם זה הותיר את החברה עם מלאי גדול ללא סיכוי נראה לעין למוכרו, מכיוון שהיו מבריחים שהבריחו תה ללא מכס. כדי לפתור את הבעיה ולאפשר לחברה להתחרות במבריחים, פטר אותה הפרלמנט ממכס. במחאה, סירבו רוב הנמלים במושבות לאפשר את עגינת ה[[אונייה|אוניות]] של החברה. לבסוף נמצא פתרון בדמות עגינת האוניות בנמל בוסטון תחת ליווי ספינות משמר בריטיות.
ב-[[16 בדצמבר]] [[1773]] עלו כ-60 תושבי בוסטון מחופשים ל[[אינדיאנים]], בהנהגתו של [[סמואל אדמס]], על שלוש אוניות התה של החברה שהכילו תה, יום לפני פריקתן, וזרקו לים את כל תכולתן - 342 תיבות עמוסות בתה. האירוע, לשם שינוי, עבר בשקט יחסי וללא [[אלימות]], אבל בתגובה סגרו הבריטים את ה[[נמל]] עד שישולם חזרה שווי התה - 90,000 ליש"ט (שווה ערך ל-968 אלף ליש"ט כיום). בין האמריקנים אשר מחו נגד האירוע היה גם [[בנג'מין פרנקלין]], שטען שיש להחזיר את הכסף ואף הציע להחזיר הכול לבדו (אגב, עד היום עדיין דורשת חברת התה הבריטית את החוב). האנגלים גינו את האירוע והחליטו להטיל "[[חוקי הכפייה|חוקי כפייה]]" נגד המתיישבים בכלל, ועל [[מסצ'וסטס]] בפרט:
| |||