יול ברינר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסרט קצר |
|||
שורה 11:
ילדותו של יול הייתה אקזוטית, אך הוא טרח והגביר את האקזוטיות על ידי המצאת פרטים ביוגרפיים שלא היו ולא נבראו. בין היתר, טען שנולד באי הרוסי [[סחלין]] להורים ממוצא [[יפן|יפני]] ושווייצרי ושמו היה טאייג'ה חאן. בנו פרסם ביוגרפיה שלו ב-[[1989]] ובה הבהיר פרטים אלו ואחרים.
האב נטש את משפחתו כשיול היה ילד, והאם לקחה אותו ואת אחותו ורה ל[[חרבין]] שב[[סין (אזור)|סין]], שם למדו בבית ספר שהופעל על ידי [[ימק"א]]. ב-[[1934]] עברה האם עם ילדיה ל[[פריז]]. ברינר נשלח שם לבית ספר יוקרתי אך נעדר מהלימודים ולבסוף נשר ממנו. הוא נעשה [[מוזיקאי]] וניגן ב[[גיטרה]] במועדוני לילה. בשלב מסוים גם [[צילום|הצטלם]] ב[[עירום]]. ב-[[1941]] נסע לארצות הברית ללמוד משחק אצל [[מייקל צ'כוב]], שם נלווה ללהקת ה[[תיאטרון]] שלו במסע הופעות שלה ברחבי ארצות הברית. באותה שנה הופיע לראשונה בניו יורק בתפקיד פביאן במחזה "[[הלילה השנים עשר]]". ב[[שנות ה-40]] הופיע באחת מ[[סדרת טלוויזיה|סדרות הטלוויזיה]] הראשונות ובמחזות ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]].
הדמות המפורסמת ביותר שגילם ברינר הייתה של מונגקוט מלך [[תאילנד|סיאם]], אותה גילם הן במחזמר "[[המלך ואני (מחזמר)|המלך ואני]]" ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] והן ב[[עיבוד קולנועי|עיבוד הקולנועי]] של המחזמר ל[[המלך ואני (סרט, 1956)|סרט באותו השם]]. על משחקו זה זכה ב[[פרס טוני]] וב[[פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר|פרס אוסקר]], בהתאמה. הוא אחד משבעת השחקנים היחידים שזכו גם באוסקר וגם ב[[פרס הטוני]] על גילום אותה הדמות. בברודוויי גילם ברינר את תפקיד המלך בין 1951 ל-1954, ומאוחר יותר הועלה המחזה לחצי שנה נוספת ב-1977 וחצי שנה נוספת ב-1985 - הופעתו האחרונה הייתה כארבעה חודשים לפני מותו.
| |||