אנגלית בריטית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Dialects_of_English_in_UK_and_Ireland.svg|שמאל|ממוזער|300px| ניבי האנגלית הבריטית]]

אף על פי ש"אנגלית בריטית" הוא מונח כללי המתאר את האנגלית בבריטניה, האנגלית המדוברת בחלקיה השונים של בריטניה משתנה במידה משמעותית. ישנו שוני במבטאים לא רק בין אזורים שונים בממלכה, כגון [[אירלנד הצפונית]], [[סקוטלנד]] ו[[ויילס]], אלא גם בין ערים שונות בתוך [[אנגליה]]. מבחינה היסטורית, השימוש הנפוץ באנגלית ברחבי העולם מיוחס לכוחה של [[האימפריה הבריטית]], ששלטה בימיה הגדולים בחלקים נרחבים של העולם. המבטא האנגלי הנפוץ ביותר בקרב המעמד העליון התפתח באזור שסביב הבירה [[לונדון]], ובערים בהן היו אוניברסיטאות גדולות דוגמת [[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]] ו[[אוניברסיטת קיימברידג'|קיימברידג']]: "ההגייה המקובלת" ([[Received Pronunciation]], או RP) נתפשת תדיר גם כיום כ"אנגלית הבריטית" הקלאסית. אף כי ה-RP עודנו זוכה ליוקרה רבה, השימוש בו החל לדעוך גם בקרב המעמדות המשכילים.

למרות הקישור הסטריאוטיפי בינו לבריטניה, הרוב המוחלט של האוכלוסייה דובר ניבים ומבטאים אזוריים. החלוקה העיקרית היא בין מבטאים צפוניים, תיכונים ודרומיים, המתפצלים לאינספור מבטאים מקומיים. האיזוגלוסה (תיחום גאוגרפי בין אופני הגייה) הבולטת ביותר באי היא זו העוברת בקו [[שרופשייר]]-[[ברמינגהאם]]-שפך הוואש, שמדרום לה יש הבחנה בין הגיית תנועה כמעט-אחורית, כמעט-סגורה, מעוגלת ([[קובץ:Near-close_near-back_rounded_vowel.ogg]]) לתנועה אחורית, חצי-פתוחה, בלתי-מעוגלת ([[קובץ:Open-mid_back_unrounded_vowel.ogg]]) ומצפון לה היא אינה קיימת. ה-u ב-strut וב-foot נהגית בצפון באותו אופן. בין הניבים האנגלו-בריטיים ישנם לדוגמה:

'''אנגלית שפך התמזה''' (Estuary English), הרווחת בדרום-מזרח אנגליה ונחשבת לתחליף מתנשא (posh) פחות להגייה המקובלת. היא מתאפיינת למשל בשימוש ב[[עיצור סדקי, סותם, אטום]] לעומת היגוי מלא של [[עיצור מכתשי, סותם, אטום]] ([[טי"ת]]) ב-RP. כך "סקוטלנד" נקרא "סקו'לנד."

'''[[קוקני]]ת''' (Cockney), המזוהה עם המעמד הנמוך בלונדון וניכרת בשיטוח [[דיפתונג]]ים לתנועות בודדות והיעלמות ה[[עיצור סדקי, חוכך, אטום]] בראשי מילים. כך time מבוטא "טאם" ו-house נעשה "אאוס".

'''מאנקונית''' (Mancunian), הרווחת ב[[מנצ'סטר]] והסביבה. כוללת השמטת הה"א בראש מילה וגם הגימ"ל בסופה (hanging קרי "אנגין"), אי-הגייה של הטי"ת בסוף מילה, הגייה זהה לרוב של u קצרה וארוכה (fudge כב-foot), ודגש חזק בתנועות.

'''טייק''' (Tyke), קבוצת הניבים של חבל [[יורקשייר]]. מלבד הגייה מיושנת, מכיל גם אוצר מילים גדול שמקורו [[ויקינגי]].

מגוון ההגיות והמשלבים הלשוניים קשור בקשר הדוק למערכת המעמדות ההיסטורית במדינה, וטעון במשמעויות חברתיות ותרבותיות חזקות. כך, [[סר]] [[מייקל קיין]] היה אולי השחקן הראשון שהרהיב עוז לא לזנוח כליל את מבטא מעמד הפועלים שלו ולעבור ל-RP כשהחל להופיע בתיאטרון ובקולנוע, אף כי היה חייב לוותר על הקוקנית הטבעית למען הנהירות. הנושא נדון רבות בתרבות, למשל ב"[[גבירתי הנאווה (מחזמר)|גבירתי הנאווה]]". כיום מקובל הרבה יותר בקולנוע העולמי להציג דוברי מבטא עממי, כמו [[ג'ייסון סטיית'ם]], כסמל לבריטיות אותנטית.

החל מאמצע [[המאה ה-20]], עת החל לדעוך כוכבה של האימפריה הבריטית, ועד ימינו, מקושר מעמדה הרם של השפה האנגלית לדומיננטיות הכלכלית, הצבאית והפוליטית חובקת העולם של [[ארצות הברית]], ו[[אנגלית אמריקנית|האנגלית האמריקנית]] נחשבת בימינו בעיני רבים לניב המרכזי של האנגלית בעולם, במיוחד עקב הכמות העצומה של תוצרים תרבותיים המגיעים מארצות הברית.

חלק נוסף בו שונה האנגלית הבריטית מניבים אחרים של אנגלית, הוא האיות. מילים רבות נכתבות באופן שונה, כאשר לעיתים מדובר בסיומות או תחיליות של קבוצת מילים שלמה. כך למשל, אף על פי ש[[מילון אוקספורד]] מעדיף את הסיומת "ize" כך, כפי שמקובל גם בארצות הברית, באנגלית בריטית היא מאויתת לרוב כ-"ise". הסיומת "er" במילים כמו "center", "liter" וכדומה, נכתבת באנגלית בריטית "re"{{כ}} ("centre", "litre"). ככלל, המגמה באנגלית אמריקאית היא בכיוון של הפשטה וקירוב האיות להגייה. הסיומות "ize" ו-"er" הן דוגמאות טובות לכך.