אנטוניו דה אוליביירה סלזאר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין [[בעלות הברית]] ו[[מדינות הציר]]. למרות המאפיינים הפאשיסטיים של משטרו, ותמיכתו ב[[פרנסיסקו פרנקו|פרנקו]] ב[[מלחמת האזרחים בספרד]], סלזר, בדומה לפרנקו, מעולם לא צידד בגלוי בנאצים - להפך, הוא תיעב את [[אדולף היטלר|היטלר]] בשל נטיותיו הדמגוגיות. [[ברית הנייטרליות האיברית]] נחתמה בין שני הרודנים, פרנקו וסלזר, בשנת [[1939]]. סלזר אף איפשר לבעלות הברית להשתמש ב[[האיים האזוריים|איים האזוריים]] כבסיס.
סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד [[גרמניה]], יוביל המאבק עם [[בריטניה]] לאובדן המושבות הפורטוגליות ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]]. ב-[[1945]] שלטה פורטוגל ב[[האיים האזוריים|איים האזוריים]], [[איי מדירה]], איי [[קייפ ורדה]], [[סאו טומה ופרינסיפה]], [[אנגולה]], [[גינאה ביסאו]], [[קבינדה]], [[מוזמביק]], המושבות [[גואה]] ו[[דאמאן ודיו|דמאו]] ב[[הודו]], [[מקאו]] ב[[סין (אזור)|סין]], ו[[מזרח טימור]] בדרום מזרח [[אסיה]]. סלזר לא ביקש להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל, שראתה עצמה ככוח ה[[קולוניאליזם|קולוניאלי]] השלישי בחשיבותו בעולם.
סלזר רצה שפורטוגל תהיה מדינה בעלת חשיבות בינלאומית, והמושבות אפשרו שאיפה זו. פורטוגל עצמה נותרה במידה רבה מדינה סגורה, על אף שהצטרפה לברית [[נאט"ו]] בשנת [[1949]] והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד ה[[קומוניזם]] במסגרת [[המלחמה הקרה]].
| |||